אב

אב (באכדית: abu, שפה עתיקה) הוא חודש בלוח הבבלי ובלוח העברי. לפי המסורת המקראית הוא החמישי, ולפי מסורת החז"ל (חכמי ישראל בדורות הראשונים) הוא האחד-עשר. החודש נחווה בשיא הקיץ בארץ ישראל. בחלק מן הלוחות העתיקים החודש המקביל נקרא לוֹאוֹס.

אב תמיד מלא וכולל 30 ימים. ראש חודש אב יכול לחול ביום שני, רביעי, שישי או שבת.

שמו של החודש מקורו במילה האכדית אַבּוּ, שפירושה קנים, צמחים שנקצרים בעונה הזו. לפי חוקרים, נהגו לקצור אז קנים לשימושים שונים. בבבלית (שפה בבלית) יש גם פירוש נוסף לשם, "אש", כיוון שמדובר בתקופת חום.

בחברה היהודית מכנים את החודש גם "מנחם אב" משום בקשת נחמה. זאת כי אב מזוהה עם תקופת אבלות ושיאה הוא ב־תשעה באב, יום חורבן בית המקדש. במשנה נרשם: "משנכנס אב, ממעטין בשמחה", כלומר, שמחים פחות בתקופה זו.

באסוציאציות מסורתיות מזלו של החודש הוא מזל אריה (קבוצת כוכבים). הביטוי הזה מקושר לתקווה שהעם יתאושש ויקם מתוך הקושי. לעומת זאת במגילות קומראן מצוין מזל אחר, בתולה. חלק מהמקורות התלמודיים אף מציינים רעיונות שונים לגבי תחילת העולם וימי הבריאה בקשר למזלות.

אב הוא חודש בלוח העברי ובבל. באכדית (שפה עתיקה) קוראים לו abu.

החודש מגיע בקיץ. יש בו 30 ימים. ראש החודש יכול להיות ביום שני, רביעי, שישי או שבת.

השם אב מגיע מהמילה שקשורה לקנים. קנים הם צמחים שגודלים ליד מים. בחודש הזה היו קוצרים אותם.

חלק קוראים לחודש גם "מנחם אב". הכינוי קשור לבקשת נחמה כי רבים זוכרים בו ימים קשים. שרים ואומרים: "משנכנס אב, ממעטין בשמחה", שמחים פחות בזמן הזה.

כמה אנשים גם מקשרים את אב עם מזל אריה. יש מקומות שעודים אומרים מזל בתולה.