אב בית דין (בראשי תיבות: אב"ד) הוא הדיין, כלומר השופט, שיושב בראש בית הדין. המושג נבע מההלכה היהודית ומשמש היום בבתי דין שפועלים לפי ההלכה, כמו בתי הדין הרבניים. במשפט האזרחי המודרני בישראל המושג מוכר גם בבתי משפט, אך משמעותו שם שונה מהמשמעות ההלכתית.
בימי הבית השני ובמסורת התלמודית אב בית הדין היה המשנה לנשיא בסנהדרין, גוף השיפוט העליון. היום הכינוי מציין את הדיין החשוב והבכיר בבית הדין הרבני המקומי.
בתקופת התלמוד נקבעו כללי יראת כבוד מיוחדים לאב הבית דין. כאשר רואים אותו מרחוק נעמדים עד שיעבור ארבע אמות (מרחק קצר). בבית המדרש עושים לו סדרי כבוד בשעת מעברו. עם פטירתו הייתה קיימת אבלות ציבורית מיוחדת. לאב בית הדין הייתה גם סמכות להפעיל נידוי (הוצאה מהקהילה) על אנשים, לפי הדין.
הסנהדרין הגדולה הייתה מושב של 71 דיינים. היו גם סנהדרינות קטנות של 23 דיינים, ולפעמים היו סנהדרינות כאלה בכל עיר גדולה. בית דין קטן נחלק לשלושה דיינים והוא פועל לפי הצורך. לסוגי בתי הדין היו סמכויות שונות, כולל דיונים בענייני ממון ולעיתים אף בדיני נפשות בעיתות מסוימות.
בתקופה התלמודית האב הוא האחרון להציג דעה בדיון. בכך נמנעת השפעה מוקדמת על ההכרעה. לפי המסורת הוא לא הכריע במקרה של שוויון דעות. סמכויותיו בפועל תלויות בסוג בית הדין ובהקשר ההלכתי.
לפי המסורת מינו את "השני בחכמה" מבין אנשי בית הדין להיות אב בית הדין. כלומר מי שהיה השני בחשיבותו ובידיעותו.
בקהילות שונות נהגו לכנות את ראשי בתי הדין ראב"ד (ראש אבות בתי דין) או גאב"ד. בלשון העם, בכמה מקומות כינו גם רב עיר אב"ד.
חז"ל מזכירים כמה אבות בית דין בדברי מוסר והלכה. ברשימות ההיסטוריות מופיעים אנשים מרכזיים, אך כאן שמרנו רק על ההבחנה שציינו אותם.
כיום אין סנהדרין בסדר ההלכתי של פעם. בבתי הדין הרבניים יושבים בדרך כלל הרכבים של שלושה דיינים שהסמכות שלהם מוגבלת לנושאים מסוימים. ראש ההרכב נקרא "אב בית הדין". ברבנות האזורית הרב העיר שמשמש כדיין נחשב לעתים לאב"ד בהרכבים בהם הוא יושב. בבתי דין גדולים קיים גם תפקיד ראב"ד, שקול במעמדו לנשיא בית משפט מחוזי.
בבתי משפט אזרחיים ובמקרים של דיון במספר שופטים, נקבע מי הוא אב בית הדין לפי חוק: זה יכול להיות נשיא בית המשפט, סגנו, נשיא בדימוס, או הוותיק מבין השופטים; במקרה של שוויון בוותק, הקשיש מביניהם. לאב בית הדין ישנה הדעה המכריעה כאשר אין רוב ברור בדין האזרחי. במשפט הפלילי, כאשר לא הושג רוב בדבר סוג או מידת העונש, יש כללים שמקנים לעתים לאב בית הדין להכריע או לחבר דעות כדי לקבוע את ההחלטה. בחוקים אחרים ובטריבונלים שונים נעשה שימוש בתואר זה למשימות ניהוליות שונות, ולרוב המשפטן הוותיק ישמש כאב בית הדין כאשר לצד המשפטנים יושבים גם נציגי ציבור שאינם משפטנים.
אב בית דין, או אב"ד, זה השופט הבכיר בבית הדין. דיין זה שופט שפוסק בעניינים דתיים ולפעמים אזרחיים.
ל昔 היו בבית הדין הכי גדול שנקרא סנהדרין. שם ישבו 71 שופטים. אב הבית דין היה המשנה לנשיא שם.
נהגו לכבד אותו. עמדו בשבילו בבית המדרש. כשהיה נפטר היו אבלים עליו.
יש בתי דין של שלושה שופטים. יש גם מועצות גדולות יותר. לכל בית דין יש סמכויות שונות.
הוא בדרך כלל האחרון שמדבר בדיון. כך מנסים להשאר הוגנים.
בחרו את "השני בחוכמה" להיות אב"ד. כלומר מי שהיה חשוב מאוד בחכםתו.
כיום בבתי הדין הרבניים יש הרכבים של שלושה דיינים. בישיבות של כמה שופטים במשפט הישראלי, השופט הוותיק או הנשיא הוא אב בית הדין. הוא עוזר להכריע כשאין רוב לפסק הדין.
תגובות גולשים