אבוב

אבוב הוא כלי נשיפה מעץ עם עלה כפול (פייה כפולה, שני עלי קנה שיוצרים את הצליל). גוף הכלי צר בחלקו העליון ומתרחב לאפרכסת דמוית פעמון בתחתית. בדרך כלל מייצרים אותו מעץ סיסם שחור או באנה אפריקני. הקנה בנוי בצורת חרוט ומורכב משלוש יחידות.

עליי הקנה (הפייה) מושחזים לעתים קרובות על ידי האבובנים עצמם. לכל פייה איכות צליל וקושי ניגון משלה, ולכן נגן משנה אותה לפי הנוחות שלו. בעבר בחוגים קוראים לעלה הכפול פשוט "פייה".

האבוב מקורו בחליל רועים עתיק. הוא הופיע לראשונה בסוף המאה ה-17 בצרפת ושוכלל במאה ה-18. באבוב הבארוק היו בעיקר חורים ולא קלאפות (מפתחות). עם הזמן הוכנסו יותר קלאפות, וכיום האבוב המודרני מכסה את כל החורים בקלאפות. הקלאפות מקלות על ביצועים וירטואוזיים ומהירים. גם טווח הצלילים השתנה: האבוב המודרני רחב יותר מהאבוב הקלאסי, והקלאסי רחב יותר מאבוב הבארוק.

האבוב נחשב לכלי קשה ללמידה בתוך משפחת כלי הנשיפה מעץ. נדרש זמן רב של תרגול כדי להפיק צלילים נעימים. בשל עוצמת צלילו, נהוג לכוון תזמורת לפי האבוב. בתזמורת הסימפונית האבוב משמש כקול סופרן בקרב כלי הנשיפה.

בתקופת הבארוק השתמשו באבוב בהרכבים שונים. לעתים הוא הכפיל קולות גבוהים בתזמורת, ותפקד ככלי אובליגטו (תפקיד בולט ונלווה) במוזיקה דתית, לדוגמה בקנטטות של בבך.

בתקופה הקלאסית האבוב המשיך להיות כלי סולו וכלי הרכבי. נכתבו לו יצירות חשובות בסוגות שונות.

במהלך התקופות הרומנטית והמודרנית האבוב נשאר חלק מהתזמורת וקיבל טכניקות רחבות יותר.

האבוב מופיע גם במוזיקה ישראלית, הן כסולו והן בהרכבים.

הקרן האנגלית (cor anglais) היא כלי קרוב לעומק צליל נמוך יותר מהאבוב. היא דומה לאבוב אך בעלת אפרכסת נורה, ונכתבים לה חלקים בטרנספוזיציה (כתיבה בגובה שונה מההפקה). אבוב ד'אמורה (oboe d'amore) נמצא בין האבוב לקרן האנגלית, ומהווה כלי בעל כיוון נמוך מעט. במשפחה יש גם אבוב פיקולו (אבוב מוזט), אבוב בס, הקלפון ואבוב דה קאצ'ה (oboe da caccia).

אבוב הוא כלי נשיפה מעץ. יש לו פייה כפולה. פייה כפולה זה שני עלים קטנים שבמקומם יוצא הקול.

הגוף של האבוב צר למעלה ומתפשט לפעמון בתחתית. בדרך כלל עושים אותו מעץ סיסם שחור או באנה.

כל נגן משייף את הפייה שלו. לכל פייה יש צליל שונה.

אבוב קרוב לחליל של רועים. הוא הופיע בצרפת בסוף המאה ה-17 והשתפר במאה ה-18. פעם היו לו חורים. היום יש לו קלאפות, מפתחות שעוזרות לשנות צלילים מהר.

אבוב קשה לנגן. צריך הרבה תרגול כדי להפיק צליל יפה. בגלל שהוא רם, דרכו מכוונים את כל התזמורת. בתזמורת האבוב הוא קול סופרן של כלי העץ.

בבארוק שימש האבוב בהרכבים ובליווי קולות. הוא הוסיף קו חשוב במוזיקה דתית.

בזמן הקלאסי נהגו לנגן בו כמכשיר סולו בהרכבים.

בזמנים מאוחרים יותר האבוב נשאר בכל תזמורת והשתפר טכנית.

גם במוזיקה הישראלית משתמשים באבוב.

יש גם את הקרן האנגלית. היא נשמעת נמוכה יותר מהאבוב.
יש אבוב ד'אמורה, אבוב פיקולו, אבוב בס ואבוב דה קאצ'ה.