אבל אל-קמח

אבִּל אַל-קַמְח (בערבית: آبل القمح) היה כפר ערבי בגליל העליון. הוא מזוהה עם "תל אבל בית מעכה" מהברונזה הקדומה, עיר כנענית שמוזכרת במקרא. משמעות השם, שנזכר לראשונה בכתבים מהמאה ה-13, היא "אחו החיטה".

במפקד 1596 נרשמו 143 נפשות בכפר. = היסטוריה =
בעקבות סיום מלחמת העולם הראשונה הייתה אי-בהירות לגבי גבולות המנדטים הבריטי והצרפתי בצפון הארץ. בעזרת הסכם ניוקומב-פולה (1924) הוסדר שהכפרים ייכללו בשטח המנדט הבריטי.

ב-1931 חיו בכפר כ-231 תושבים. ב-1945 היו בו כ-330 תושבים: כ-230 מוסלמים (חלקם שיעים) וכ-100 נוצרים; בכפר הייתה כנסייה. שטח הכפר היה 4,615 דונם (דונם = יחידת שטח), מתוכם כ-1,327 דונם בבעלות יהודית ו-3,116 בבעלות מוסלמים.

לפי ההיסטוריון בני מוריס, תושבי הכפר נמלטו במאי 1948 במהלך מלחמת העצמאות, אחרי כיבוש צפת הערבית על ידי כוחות ההגנה. הכפר נכבש במסגרת מבצע יפתח ובתיו הנטושים נהרסו. ב-1952 הוקם מושב יובל כקילומטר וחצי מהכפר, על חלק מאדמותיו.

בשנות ה-90 האתר היה מכוסה צמחייה; נשארו אבנים מבתים הרוסים, עץ בפינה הצפון-מזרחית, והשטח שימש למרעה.

אַבִּל אַל-קַמְח היה כפר ערבי בגליל העליון. הוא גם אתר עתיק שנקרא "תל אבל בית מעכה". תל הוא גבעה ארכיאולוגית עם שכבות ישנות.

השם נזכר במאה ה-13 ומשמעותו "אחו החיטה", שדה חיטה. במפקד של 1596 היו בכפר כ-143 אנשים.

בשנים שלפני 1948 חיו בכפר כ-330 אנשים. היו בו מוסלמים וכ-100 נוצרים וכנסייה. שטח הכפר היה כ-4,615 דונם. דונם היא מדידה של שטח.

במאי 1948, בזמן מלחמה, התושבים עזבו את הכפר. אחרי כן הכפר נכבש ובתיו נותרו ריקים. ב-1952 הוקם לידו מושב בשם יובל על חלק מאדמות הכפר.

בשנות ה-90 המקום היה מכוסה עשבים, נראו אבנים של בתים ישנים, והשטח שימש לרעייה.