רבי אברהם אבולעפיה נולד בסרגוסה שבספרד ב-1240. משפחתו עברה לטודלה והוא למד עם אביו עד 1258.
ב-1260 יצא למסע לארץ כדי למצוא את נהר הסמבטיון. הוא הגיע עד עכו, אך נאלץ לחזור בעקבות מאבקי המונגולים והממלוכים.
הוא התיישב תחילה ביוון ונישא. לאחר מכן ביקר בקפואה שבה למד פילוסופיה ותורת הנפש של הרמב"ם.
לאחר מכן חזר לספרד, התחבר לחוג מקובלים בברצלונה ולמד קבלה. הוא שילב בין שיטתו לבין מסורות אשכנז.
בעיקר עסק בספר יצירה וכתב עליו פירושים.
בשנים 1270, 1271 דיווח על חוויות נבואיות, שלדעתו קראו לו לפעול ולפגוש את האפיפיור. מאז כתב כארבעים עד חמישים חיבורים.
ברובם יש הדרכות מעשיות לשגת נבואה דרך שימוש באותיות הקודש ובתרגילים מיסטיים.
בין ספריו הבולטים: "חיי העולם הבא", "אור השכל", "אמרי שפר", "ספר החשק" ו"אוצר עדן הגנוז".
הוא נדד ברחבי אירופה ואסף קבוצות תלמידים. בין תלמידיו הבולטים נזכרים ר' משה מבורגוס ור' יוסף ג'יקטיליה.
בשובו לקפואה ב-1279 ניסה להקים בית מדרש.
ב-1280 נסע לרומא למלא, לדעתו, צו נבואי ולדבר עם האפיפיור ניקולאוס השלישי.
האחרון סירב לראותו. אבולעפיה סרב לוותר וניסה לפגוש אותו במקום אחר.
האופן שבו התפתח אירוע זה כלל מעצר קצר ושחרור, והסתיים במותו של האפיפיור שלאחריו שוחרר.
אבולעפיה ראה בכך עדות למסירותו ולשמירה על חייו.
בשנים הבאות נוצרה מחלוקת חריפה בינו לבין רבי שלמה בן אדרת (הרשב"א).
הרשב"א דחה את יומרות הנבואה של אבולעפיה והגדיר אותו בביקורת קשה.
המחלוקת הייתה גם על מהות הקבלה: הרשב"א תמך בקבלה תיאוסופית-תיאורגית (התמקדות בספירות, מהות האל),
ואבולעפיה ייצג קבלה אקסטטית שמבקשת חוויה נבואית דרך טכניקות מעשיות.
מכתמות וחרמות מצד הרשב"א צמצמו את קהל חסידיו של אבולעפיה, והוא אף נאלץ לעזוב לפרקי זמן.
נהרג הערכה לפטירתו בסוף 1291 או תחילת 1292 בסיציליה. מקום קברו אינו ידוע.
אבולעפיה טען שקיבל חזיונות ונבואות, וכינה את עצמו בשמות רוחניים שונים.
בכתביו יש תיאורים על קץ הימים ועל התקרבות המשיח, והוא טען שיודע זמנים וחזיונות.
הקבלה של אבולעפיה נקראת "קבלה נבואית" או "קבלת השמות". זו שיטה אקסטטית.
היא כוללת תרגילים מעשיים: נשימות, תנועות ראש וידיים, דמיון אותיות, התעטפות בטלית והנחת תפילין.
המטרה הייתה להשיג דבקות רוחנית ונבואה על ידי מגע חווייתי עם השמות והאותיות.
בשל חרם הרשב"א, כתביו כמעט לא הופצו עד המאה ה-18. החיד"א שינה את היחס אליו וטיהר את שמו ספרותית.
המחקר האקדמי נפתח במאה ה-19. במחקר המודרני בלטו חוקרים כמו גרשם שלום ומי שקודם את המחקר העכשווי, משה אידל.
שרדו כ-30 חיבורים. רבים מהם יצאו לאור בעולם החרדי במאות האחרונות.
שיטתו נחקרת גם כיום כצורת מדיטציה יהודית ומורשת חשובה של הקבלה האקסטטית.
אברהם אבולעפיה נולד בסרגוסה ב-1240 ונשאר תלמיד של אביו עד 1258.
הוא נסע לחפש מקום מיוחד בארץ ישראל אך חזר לאירופה בגלל מלחמות.
הוא למד פילוסופיה. פילוסופיה היא חשיבה על העולם והאדם.
אחר כך למד קבלה. קבלה היא דרך ללמוד דברים נסתרים על האל.
בשנות ה-1270 הוא אמר שקיבל חזיונות. חזיון זה הוא חוויה של מסר רוחני.
הוא כתב ספרים שבהם הסביר תרגילים כדי לנסות לקבל חוויות כאלה.
כמה מספריו המוכרים הם "חיי העולם הבא" ו"אוצר עדן הגנוז".
הוא רצה לפגוש את האפיפיור ברומא ב-1280. האפיפיור לא רצה לראותו.
אבולעפיה עמד בסכנה אבל שוחרר אחרי מעצר קצר.
רב חשוב אחר בשם הרשב"א לא האמין שהוא נביא. הרשב"א טען שהוא טועה.
המחלוקת גרמה לאבולעפיה לאבד חלק מהתומכים שלו.
אבולעפיה פיתח דרך שמבקשת חוויה רוחנית עמוקה. הוא השתמש באותיות, נשימות ותנועות.
המטרה הייתה להרגיש קרבה מיוחדת לאל ובמקרים מסוימים לקבל מסר רוחני.
הוא כתב הרבה ספרים. חלקם נשארו בכתבי יד, וחלקם הודפסו מאוחר יותר.
כיום חוקרים לומדים על שיטתו וחושבים שיש כאן גם סוג של מדיטציה יהודית.
תגובות גולשים