אברהם אלברט טיכו (1883, 1960) היה רופא עיניים (מומחה למחלות עיניים) שפעל בירושלים בתקופת המנדט ובשנות המדינה הראשונות. נולד בבוסקוביץ שבמוראביה ולמד רפואה בווינה. ב-1912 שלחה אותו אגודת 'למען ציון' לפתוח מרפאת עיניים בירושלים. הוא הביא עמו את אנה בראון, שהייתה דודניתו; השניים נישאו בעיר.
ב-1914 השתתף בוועידה ארצית למיגור הגרענת (טראכומה, מחלה עינית זיהומית שעשויה לגרום לעיוורון). הוא פרסם את מסקנות הוועידה במאמר על ריפוי הגרענת בבתי הספר בירושלים. מאז עלייתו עד 1917 ניהל את בית החולים והמרפאה של אגודת 'למען ציון' ופעל נגד התפשטות המחלה בעזרת ארגוני רפואה כמו 'הדסה'.
ב-1917 שירת כרופא עיניים בצבא הטורקי-גרמני-אוסטרי ונשלח לדמשק. חזר לירושלים אחרי המלחמה ב-1919. בתקופת מאורעות תר"פ נכנס יחד עם אחרים לבניין בוער וחילץ ספרי תורה.
בין 1919 ל-1921 ניהל את מחלקת העיניים בבית החולים הדסה. במקביל הקים בית חולים פרטי קטן לעיניים, עם כעשרים מיטות. בשנות העשרים רכש עם אשתו בית במרכז העיר, ושירת בו חולים מכל המעמדות.
ב-12 בנובמבר 1929 נפצע ד"ר טיכו בהתנקשות בעת שהגיע לפתוח את המרפאה. האירוע הוביל לתגובות רחבות בציבור ולקריאות להתפלל להחלמתו. חלק מהעיתונות הערבית טענה טענות שונות על זהות התוקף; טיכו הכחיש טענות מסוימות והבהיר שאינו שייך למפלגה פוליטית.
לאחר הפציעה העביר את המרפאה לקומת הבית והמשיך לטפל בחולים מישראל ומרחבי המזרח התיכון. ביתם שימש מקום מפגש לאינטלקטואלים, אנשי תרבות ואמנים, במיוחד עולי גרמניה מ-1933 ואישים כגון מרטין בובר ומארק שאגאל.
אנה טיכו עבדה כאחות במרפאה וציירה את נופי ירושלים. לאחר מותו ב-1960 המשיכה לחיות בבית עד 1980. בצוואתה נשאר הבית עם אוספי האמנות לעיר ירושלים. הבית שוחזר והוסב למוזיאון שמשקף את אווירת ירושלים בתחילת המאה ה-20.
שמואל יוסף עגנון ספד לו בלווייתו. בן דודו פרופ' אורי טיכו המשיך דרכו במחלקת העיניים בדסה. ד"ר טיכו זכה להנצחה תרבותית: מופיע במערכון של שייקה אופיר, רחובות נקראו על שמו וביתו הפך למוזיאון. נקבר בהר המנוחות.
אברהם אלברט טיכו (1883, 1960) היה רופא עיניים. רופא עיניים = מומחה שעוזר לאנשים עם בעיות בעיניים. הוא נולד במוראביה ולמד רפואה בוינה. ב-1912 הוא הגיע לירושלים לפתוח מרפאה. הוא התחתן עם אנה, שהיה לה כישרון לציור.
הוא עבד נגד גרענת. גרענת = מחלה בעיניים שיכולה לפגוע בראייה. טיכו עזר לטפל בילדים בבתי ספר.
ב-1917 שירת כרופא בעד הצבא וחזר לירושלים ב-1919. בזמן האלימות בשנים אלה הוא ועמיתים חילצו ספרי תורה וביצעו מעשים אמיצים.
בשנת 1929 הותקף טיכו ונפצע. אנשים בארץ קיוו שיתאושש. טיכו אמר שהוא לא עוסק בפוליטיקה.
טיכו העביר את המרפאה לביתו והמשיך לטפל בחולים רבים. הבית שלהם היה גם מקום מפגש לאמנים ואנשים חשובים. אנה ציירה את ירושלים.
אחרי מותו ב-1960, אנה השאירה את הבית והציורים לעיר. הבית שוקם והפך למוזיאון שאפשר לראות בו תמונות ויש בו אווירה של פעם.
יש רחובות על שמו, וסיפרו עליו במערכון מפורסם. הוא נקבר בהר המנוחות.
