אברהם בר גוטלובר

אברהם דוב בער גוטלובר (1811, 1899) היה משורר, סופר, מחזאי, היסטוריון ועיתונאי בולט של תנועת ההשכלה (תנועה שדגלה בחינוך מודרני ובחשיבה רציונלית). כתב בעיקר בעברית, ולעיתים ביידיש. השתמש בשמות עט כמו "אב"ג" ו"מהללאל" (תרגום לשמו).

נולד בסטרוקונסטנטינוב. בגיל 17 בעיר טרנופול פגש את תנועת ההשכלה דרך יוסף פרל. חותנו, שהיה אדוק בדתו, אילץ אותו להתגרש מאשתו; לכך שמר גוטלובר טינה כלפי היהדות החרדית והחסידות, ורגשות אלה נשקפים בכתביו.

בין 1830, 1850 התגורר בכמה מקומות בבסרביה, וכן בברדיצ'ב ובקרמניץ, שם לימד עד 1865. לאחר מכן שימש מורה בסמינר לרבנים בז'יטומיר עד סגירתו ב-1873. ב-1876 ייסד בלבוב את הירחון הספרותי "הבוקר אור". כעבור כמה שנים עבר לוורשה וערך שם במשך כ-12 שנה, קידם פרסום של יוצרים עבריים והיה חלק מרכזי ביצירת המרכז הספרותי בוורשה.

בשנת 1881, בעקבות פרעות הסופות בנגב (אירוע אלים שהשפיע על רבים), הצטרף לתנועת חיבת ציון, ומרבית יצירתו המאוחרת מוקדשת לשירי געגוע לארץ ישראל.

גוטלובר היה משורר פורה; ספר שיריו הראשון יצא בווינה ב-1851. את רוב שיריו כינס בשלושה כרכים בשם "כל שירי מהללאל": כרך של שירים מקוריים, כרך לשמחות ולמיספדים ולתרגומים, וכרך שבו הפואמה "תולדות השיר והמליצה" על תולדות השירה העברית.

הוא תרגם לעברית את המחזה "נתן החכם" של לסינג ואת הספר "ירושלים" של משה מנדלסון. בתחום ההיסטורי חיבר בין היתר ספרים על תולדות הקראים ועל הקבלה והחסידות. בשנים 1840, 1870 כתב גם ביידיש, רבות מהן סאטירה נגד היהדות החרדית והחסידות. מצד אחד ראה ביידיש שפה נחותה, אך מצד שני הכיר בה ככלי תקשורת חשוב לקהל הרחב.

כמה מיצירותיו ההיסטוריות נחשבות חשובות, בין השאר: "ביקורת לתולדות הקראים" ו"זכרונות ומסעות", זכרונותיו מאמצע המאה ה-19. ב-1867 פירסם את המחזה "תפארת בני בינה", מושפע מהרמח"ל. הוא גם השפיע על סופרים בולטים כמו מנדלי מוכר ספרים, אברהם גולדפדן ושלום עליכם.

אברהם דוב בער גוטלובר נולד ב-1811 ונפטר ב-1899. הוא היה משורר וסופר. הוא כתב בעברית וביידיש. שמו העט היה "מהללאל".

כשהיה צעיר, בגיל 17, הכיר תנועה שנקראת ההשכלה (רצון ללמוד דברים חדשים). מאוחר יותר חווה קונפליקט עם משפחת אשתו. הוא עזב ועבר לגור וללמד בכמה ערים.

בשנת 1876 ייסד בירחון ספרותי בשם "הבוקר אור". אחר כך עבד בוורשה וקידם סופרים אחרים.

גוטלובר כתב הרבה שירים. ספר שיריו הראשון יצא ב-1851. הוא ערך שלושה ספרים בשם "כל שירי מהללאל". אחד מהם כולל פואמה על היסטוריית השירה בעברית.

הוא תרגם לעברית את המחזה "נתן החכם" (מחזה של סופר גרמני). הוא גם כתב ספרים על קבוצות יהודיות כמו הקראים ועל הקבלה והחסידות (דרכי חשיבה בתורה).

בשנים 1840, 1870 כתב גם ביידיש. חלק מכתיבתו ביידיש הייתה סאטירה (בדיחות וביקורת על מנהגים). אחרי אירועים קשים ב-1881 הצטרף לתנועה שאהבה את ארץ ישראל. הרבה מכתביו האחרונים מדברים על געגוע לארץ.