אברהם יצחק הכהן קוק (1865, 1935), שנודע בכינוי הראי"ה, היה אחד מגדולי הרבנים בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-20. הוא נחשב לאבי הציונות הדתית: פוסק הלכה, הוגה דעות ומייסד ישיבת "מרכז הרב". כתיבתו משקפת מיזוג בין תורת ישראל למסורת הקבלה ולמחשבה המודרנית.
נולד בעיירה גריבה שבאימפריה הרוסית. גדל בלימוד מסורתי והשפיעו על דרכו גם חסידי חב"ד. הוסמך לעבודה רבנית ולימד בישיבות שונות. נישא פעמיים והיו לו חמישה ילדים.
כהונתו כרב בקהילות זיימל ובויסק כללה חיזוק מוסדות קהילה, כתיבה והוצאה לאור של חיבורים תורניים, ולימוד קבלה עם מקובלים בני זמנו. פרסם חיבורים הלכתיים ומחשבתיים בהם הוגים רעיונות שהתפתחו מאוחר יותר.
עלה לארץ ישראל ב־1904 וכהן כרב יפו והמושבות. בתקופה זו כתב רבות, והחומרים נכללו בספריו המרכזיים כמו "אורות" ו"אורות הקודש". הקים ישיבה ביפו ותמך בחינוך שמשלב לימודי קודש וחול.
ביפו פעל למען ההתיישבות החקלאית והעניק הקלות הלכתיות פרקטיות לנוכח הצורך לבנות בארץ, לדוגמה בנושא השמיטה והיתר המכירה. במקרים הלכתיים מורכבים עסק בשילוב בין הלכה למסורת הקבלה.
בעת המלחמה שהה תקופות בלונדון ושווייץ. שם חיזק קשרים עם קהילות יהודיות ועזר לגייס תמיכה ליישוב בארץ. באותה תקופה הקים גם ישיבות במקומות שונים.
לאחר המלחמה חזר לארץ והתמנה לרבה של ירושלים. ביסס את מוסד הרבנות הראשית וכיהן כרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל. ייסד את ישיבת "מרכז הרב" בירושלים והעמיד דורות של תלמידים.
ניסיונותיו להקים תנועה פוליטית בשם "דגל ירושלים" לא צלחו. הוא שאף לאחד שומרי תורה התומכים ביישוב הארץ, אך התנועה לא התבססה פוליטית.
בזמני זעזועים בין קהילות הוא קרא להגן על זכויות התפילה ולחיזוק מעמד הכותל. בתקופה זו נקט עמדות פומביות מול השלטון הבריטי על נושא הקדושה והמקומות הקדושים.
לאחר הרצח הפוליטי של חיים ארלוזורוב, הכריע הרב קוק להגונתם של נאשמים שנחשדו ברצח. דאג למנוע גזר דין על סמך ראיות חלשות, וניהל מאבק ציבורי להצלתם, מעשה שהוביל לביקורת ציבורית רחבה.
נפטר מסרטן בשנת 1935. הלוויה גדולה השתתפו בה עשרות אלפי אנשים. נקבר בהר הזיתים בירושלים.
הגותו משלבת תנ"ך, תלמוד וקבלה (ובמיוחד השפעת האר"י והמהר"ל) יחד עם רעיונות מודרניים. מבחינה רעיונית הוא קידם את הרעיון ש'הישן יתחדש והחדש יתקדש', קבלה מעמיקות של הערכים המודרניים כחלק מתהליך רוחני. נושאים מרכזיים בכתביו: אלוהות, טבע האדם, היסטוריה, תשובה, ציונות ומשיחיות.
תיארו אותו כאישיות כריזמטית, קורנת ובעלת ידיעות עצומות בתורה. תלמידיו ותומכיו מספרים על חום אישי והשפעה רוחנית חזקה.
היה מתנגד לחילוניות כפאנקס, אך ראה בערכי הציונות ושלבי העבודה הלאומית אותות של התקדמות רוחנית. הוא תמך בשילוב בין תורה לחיים מודרניים וביחס מכבד למדעים.
אהב את הטבע וראה במדע דרך להבנה עמוקה של הבריאה. קיבל רעיונות כמו האבולוציה כאפשרים בתוך הסתכלות תורנית־קבלית.
הוציא חיבורים הלכתיים חשובים: "חבש פאר" (תפילין), "עץ הדר" (אתרוגים) ו"שבת הארץ" (שמיטה והיתר המכירה). הרבה לעסוק בסיכום ההלכה ובפרקטיקה, והקים מפעל "הלכה ברורה" לצורך קישור בין הגמרא לפסיקה מעשית.
טבע גישה של חשיבות מיוחדת לתורת ארץ ישראל ולשיטת הלימוד הארץ־ישראלית, והדגיש את חשיבות היישוב החקלאי וקיום המצוות התלויות בארץ.
למרות שהגותו עמוסה בקבלה, בפסיקותיו היה לעתים שמרני ולהפך. חוקרים מבחינים בשינויי טון בפסיקה בין תקופתו ביפו לזו בירושלים.
ביקר ניצול עובדים וניצל את הביקורת המרקסיסטית על עוני, אך סירב למהפכה לביטול הקניין הפרטי. חתר להגבלת קניין וחיזוק שיתוף פעולה חברתי.
הדגיש את חשיבות החיפוש אחרי הצד החיובי בכל דעה, ואיחוד בין זרמים כדי להגיע לאמת רחבה ומלאה. חיבר בין הומניזם, לאומיות ודת.
כתב רבות. בין הספרים המוכרים: "אורות", "אורות הקודש", "אורות התשובה", "שבת הארץ", "אגרות הראי"ה" ו"עולת ראיה". רבות מיצירותיו נערכו ופורסמו על ידי בנו ותלמידיו.
זכה להערכה רבה מרבנים, משכילים ואנשי רוח, אך גם לעימותים חריפים עם מחנות חרדיים קנאיים. חלק מהמבקרים החרימו את כתביו.
מוסדות, רחובות וארגונים נקראים על שמו, ובישראל הוצעו חוקי הנצחה ותכניות חינוך שנקשרו לזכרו.
אברהם יצחק קוק (1865, 1935) היה רב גדול. רב הוא אדם שלומד ומלמד בהלכה, כלומר בחוקים והמנהגים של היהדות. הוא עלה לארץ ישראל ונהיה רב חשוב בירושלים. הוא ייסד ישיבה בשם "מרכז הרב". ישיבה היא בית ספר ללימוד תורה.
נולד ברוסיה. למד אצל רבנים גדולים. התחתן והיו לו ילדים.
הגיע ליפו ב־1904. תמך בחקלאות של יהודים בארץ ובבניין יישובים. נתן פתרונות הלכתיים כדי לאפשר עבודה בארץ ולקיום מצוות התלויות בארץ.
כיהן כרב הראשי האשכנזי בירושלים. פתח את ישיבת "מרכז הרב". שם לימד תלמידים והרבה לדבר על מחשבה ותורה ביחד.
היה גם הוגה דעות. אהב לשלב בין התורה לבין רעיונות מדעיים וטבע. אמר משפט מפורסם: "הישן יתחדש והחדש יתקדש", כלומר, דברים ישנים יכולים להתחדש ודברים חדשים יכולים לקבל ערך טוב.
כתב ספרים חשובים כמו "אורות" ו"שבת הארץ". ספרים אלה מדברים על אמונה, חזרה בתשובה, ובניין הארץ.
הרבה אנשים אהבו אותו והתייחסו אליו בכבוד. גם היו מי שלא הסכימו איתו. אחרי מותו ב־1935 הגיעו הרבה אנשים להלוויה שלו.
הוא אהב את הטבע. חשב שמדע יכול לעזור להבין את הבריאה. הוא רצה לאחד בין אנשים שונים ולמצוא מה טוב בכל דעה.
תגובות גולשים