אבשלום

אבשלום (לעתים אבישלום) הוא שם מקראי המקשר, כנראה, לשם האל הכנעני שלם. השם התקצר במקרא לצורת אבשלום, ובתרגום היווני מופיע כ‑Abessalōm. לאורך ההיסטוריה השם קיבל וריאציות בשפות שונות, למשל Axel בגרמאניות.



אבשלום היה בנו השלישי של דוד המלך. אימו הייתה מעכה בת תלמי, מלך גשור, ומספרים שהוא נולד בחברון בתחילת מלכות דוד. המקרא מתארו כיפה תואר, חכם וערמומי.


אמנון, הבכור של דוד, אנס את תמר, אחותו של אבשלום. (אונס = פגיעה מינית קשה.)

אבשלום נקם: הוא הזמין משלחת, ארגן משתה ושיחד את נעריו להרוג את אמנון כשהיה שיכור. אחרי הרצח ברח אבשלום לגשור אל בית סבו והותיר את מערכת היחסים עם אביו שבורה.

חוקרים וצמתי פירוש שונים רואים בסיפור הזה גם אלמנטים משפחתיים וגם פוליטיים. יש הטוענים שאמנון פגע בתמר כנגד אבשלום, ויש הטוענים שאבשלום ניצל את המקרה כדי לנקות דרכו לכתר.


אבשלום שהה בגשור במשך כשלוש שנים. דוד בכוונה נמנע מלנקוט בצעדים נגדו. לבסוף יואב בן צרויה סידר כיצד להביא את אבשלום חזרה: אישה חכמה מבקשת פסק דין שמאפשר לחזור הביתה אחרי רצח בלי חשש לנקמת דם, ודוד מקבל את ההלכה. אבשלום שב לירושלים, אך דוד סירב לשאול את פניו באופן רשמי.



הסיפור כולו משולב במתחים אישיים ופוליטיים. לצד הכאב המשפחתי נוצרו גם מתחים ציבוריים סביב מדיניותו של דוד: חיילים שכירים, מינהל מרכזי ופגיעה במסורות שבטיות. אלה תרמו לשחיקת תמיכת העם במלכותו.


אבשלום ניצל את חוסר האמון והחל להגיע אל פתחי השער, לשמוע מתדיינים ולהציג את עצמו כמי שנותן צדק. כך הוא קנה אהדה בקרב רבים והכריז על מרד נגד דוד.


בהתקרב המרד ברצינות, דוד בחר לברוח מירושלים כדי לא לסכן את העיר. איתו יצאו נציגים, וארון הקודש נותר בעיר. דוד ראה בגלותו עונש אלוהי ובחר שלא לכוף על העם.


אבשלום נכנס לירושלים ותפס את מרכז השלטון. אחיתופל, יועץ פיקח, הצטרף אליו והעניק לגיטימציה אסטרטגית למרד.


אחיתופל הציע לתקוף את דוד מיד ולחסל אותו. המהלך היה קצר ומהיר, ונועד להכריע את המלחמה בטרם תתגבש התנגדות.


חושי, שנשלח כסוכן בתוך מחנה אבשלום, המליץ במקום זאת לאסוף צבא גדול ולנהל קרב פתוח. אבשלום קיבל את עצת חושי, וכך התמהמה ההתקפה המיידית. דבר זה שינה את מהלך האירועים.


לבסוף התרחש קרב גדול ביער אפרים, שבו נפגע צבא אבשלום ונשבר. הרבה מן המצבים הצבאיים בסיפור מצביעים על יתרון לכוח המרכזי של דוד.


אבשלום נמלט אך נלכד כשהסתבך בענף עץ (הקורא בתיאור מדגיש את תמונת שערו שניתקל בעץ). יואב בן צרויה הורה להרגו, וכך נסתם מרד האב שהיווה איום על שלטון דוד.


דוד מתאבל בחרדה עמוקה על מות בנו. הקינה שלו אינה מפחיתה מהעובדה שאבשלום מרד בו, והיא משקפת את הסיבוך הרגשי של אב שאהבתו נצברה בכאב.


מות אבשלום לא החזיר מיד את אחדות הממלכה. המתחים בין יהודה לשאר שבטי ישראל נמשכו, ומאורעות נוספים, כמו מרד שבע בן בכרי, הוכיחו שהסכסוך הפוליטי נמשך.


מסורת מקשרת מצבה גדולה בנחל קדרון בשם "יד אבשלום" לאבשלום. מחקרים ארכאולוגיים מראים שהמצבה נבנתה מאות שנים אחרי תקופת דוד, אך השם נותר בסיפור ובמקומות הקדושים.


סיפור אבשלום השפיע על האמנות, הספרות והשירה. דמויותיו ועיקרי המתרחש הפכו לנושאים ביצירות רבות, כולל שירים, רומנים וציורים, משום שהנושא של מרד בן נגד אב נוגע בתחושות אנושיות עמוקות.

השם אבשלום מופיע בתנ"ך. יש לו גם צורה ארוכה, אבישלום.


אבשלום היה בנו של דוד המלך. אמו נקראה מעכה. הוא נולד בחברון.


אמנון פגע בתמר, אחותו של אבשלום. זה היה מעשה רע מאוד.

אבשלום כעס מאוד. הוא ארגן משתה והוריד את אמנון בכוח. אחרי זה ברח אבשלום לגשור.


אבשלום גר בגשור אצל סבו שלוש שנים. דוד התגעגע אליו אך לא קיבל אותו מיד.


אבשלום חזר והתחיל לקבל אנשים בשער העיר. הוא הבטיח להם צדק חדש.

הוא קיבל תומכים רבים והכריז על מרד כנגד אביו.


אחיתופל נתן עצה לפרוץ מיד ולמסור את דוד. חושי הארכי הציע להמתין ולאסוף צבא גדול.

אבשלום בחר באותה עצה של חושי. עצה זו שינתה את המלחמה.


התקיים קרב גדול ביער. צבא אבשלום הובס.

אבשלום ניסה לברוח. שערו נתפס בעץ והוא נפל בשבי.

יואב פגע בו והוא מת. זה סיים את המרד.


דוד בכה מאוד על מות בנו. הוא אמר משפטים כואבים מאוד.


במדבר ליד ירושלים עומדת מצבה שנקראת "יד אבשלום". המסורת קישרה אותה אליו.


הסיפור מראה על יחסים קשים במשפחה. גם אמונות ומלחמות היו חלק מהסיפור.

הסיפור של אבשלום השפיע על ציורים, שירים וסיפורים עד היום.