אגדות סיניות

אגדות סיניות הן סיפורי פולקלור (סיפורים עממיים שעוברים מפה לאוזן). הן נחשבות לקדומות ובעלות קשר חזק לתרבות הסינית ולדת העממית שלה. האגדות משלבות נרטיבים עממיים (סיפורים עם מוסר) וחוכמת חיים, ועוסקות בהסברת תופעות טבע ובדרכים לחינוך ילדים.

באגדות מוסברים מוצאי העולם, היווצרות הרים, זרימת נהרות והתפרצויות הרי געש. לעיתים נוצרו האגדות כדי לענות על שאלות ילדים ולהנחיל ערכים חברתיים. דוגמה מפורסמת היא אגדה על נזיר מסגט השאולין שקשור להיווצרות התה: הנזיר נרדם בעת מדיטציה, ועפעפיו נפלו אל הקרקע. במקום זה צמח עץ התה, ועליו הופק המשקה המעורר.

אגדות נוספות מסבירות המצאות ופריטים חשובים, כמו המצאת המשי, הנייר והמצפן. גם דמויות מיתיות כמו הדרקון מופיעות באופן תדיר. הדרקון הוא יצור דמיוני בדמות נחש בעל ארבע רגליים וקשקשים, ולרוב בעל כוח להטיס עצמו במהירות.

האגדות לא נכתבו בידי סופר אחד. הן התפתחו על פני דורות. בדרך כלל אירוע ראשוני עורר שמועות, ועם הזמן הסיפורים צברו פרטים מתאימים לזמנים השונים. כך הן הפכו למקורות שיש בהם גרעין של אמת, גם אם לא תמיד מדויקים היסטורית.

אגדות אינן מקורות היסטוריים מדויקים, אבל הן מאששות אמונות ופולחנים של הסינים העתיקים. למשל, הופעת זקנים חכמים ונערים פוחזים באגדות מעידה על הערכת החכמָה והניסיון. מגוון גרסאות לאותה אגדה מעיד על מחלוקות אזוריות, ואגדה אחידה מצביעה על הסכמה רחבה בנושא.

אחת מהמטרות היא חינוך: אגדות מעודדות חריצות ומזהירות מעצלנות. אגדות אחרות מוסיפות עניין ליום־יום או מסבירות תופעות טבע.

סיפור על אריח חרסינה שנשבר לשבעה חלקים מסביר את מוצא הטנגרם. שבעת החלקים מהווים משחק עתיק בשם טנגרם או "צ'י-צ'או". משחק זה הוכר לפני כאלפיים שנה, והוא אפשר ליצור מאות צורות שונות מהמקטעים.

לוח השנה הסיני מחולק ל־12 שנים, וכל שנה מקושרת לחיה. אגדה מסבירה את הסדר: החיות חצו נהר, והחולדה התחבאה על גבו של השור כדי להגיע ראשונה. לפי האמונה, חיית השנה משפיעה על אופי האדם.

חלק מהאגדות נועדו ללמד מוסר השכל. הן מראות שחריצות מתגמלת ולעצלנות יש תוצאות שליליות.

יש אגדות שמסבירות תופעות טבע בצורה מושכת ודמיונית, כמו סיפור על ציפור זהב ודרקון.

אגדות הופיעו בטקסטים היסטוריים, בפילוסופיה ובספרות. הן עוברו ממקומות מקומיים לכל רחבי סין ולחוברו לכתבים בודהיסטיים ותרבותיים אחרים.

פריחת ז'אנר האגדה בספרות החלה אחרי נפילת שושלת האן. בשנים של חוסר יציבות פוליטית צמחו "ספרי הסיפורים המוזרים". ספרים אלה התבססו על אגדות ושמועות, והיוו בסיס לרומנים על טבעי. רובם אבדו, אך נשארו כמה אוספים וציטוטים. בין השחזורים המוכרים נמצא "שחזור סיפורים עתיקים" של לוּ שׂוּ'ן, ואוסף גדול ב"רשומות הנרחבות של עידן טאיפינג".

אגדות סיניות הן סיפורים שעברו מפה לאוזן. פולקלור הוא שם לסיפורים כאלה. הן עתיקות ומספרות על תרבות וסמלים של סין.

אגדות מסבירות טבע. יש סיפורים על איך נוצרו הרים ונהרות. יש גם סיפורים על המצאות כמו משי, נייר ומצפן.

אף אחד לא כתב את כל האגדות. הן גדלו עם הזמן. אירוע קטן הפך לסיפור גדול. כל דור הוסיף פרטים.

אגדות נותנות רמזים על אמונות ועבודה של אנשים בעבר. אם גרסאות רבות שונות, זה מראה חוסר הסכמה. אם גרסאות דומות, זה מראה הסכמה.

אחת המטרות היא ללמד ילדים להתנהג נכון. סיפורים מסוימים מעודדים חריצות ומזהירים מעצלנות.

סיפור עתיק מספר על אריח חרסינה שנשבר לשבעה חלקים. החלקים יצרו משחק שנקרא טנגרם. מהחלקים אפשר להרכיב צורות של חיות ודברים.

בלוח השנה הסיני יש 12 חיות. אגדה אומרת שהן עברו נהר כדי לקבוע סדר. החולדה רצה על גב השור וקפצה ראשונה ליבשה. הסדר חוזר כל 12 שנים.

יש סיפורים על יצורים קסומים, כמו דרקונים. בדרקון יש גוף ארוך וקשקשים. בדרכים האלה מסבירים פלאי טבע.

אגדות הופיעו בספרים עתיקים. אחרי נפילת שושלת האן צמחו סיפורים מוזרים. חלק מהספרים אבדו, אבל נשארו אוספים עם סיפורים עתיקים.