אגן הים התיכון הוא האזור שסביב הים התיכון, והוא כולל את הים עצמו, האיים שבתוכו ואת החופים בשלוש יבשות: דרום אירופה, דרום־מערב אסיה וצפון אפריקה. אפשר לתאר אותו לפי גיאוגרפיה, פוליטיקה, אקלים ותרבות. כלל אצבע לתיחומו הוא תפוצת עץ הזית, אך יש יוצאים מן הכלל כמו אזורים סביב הים השחור או הרי זגרוס.
האגן משתרע על כ-1.35 מיליון קמ"ר יבשתיים וכ-2.5 מיליון קמ"ר ימיים. הנקודות הקיצוניות הן מורדות האלפים בצפון, קאבו דה רוקה ליד ליסבון במערב, ופאתי המדבר הסורי והסהרה במזרח ובדרום. הגבול הדרומי אינו חד ובר במקומות האקלים המדברי משיק לאקלים הים־תיכוני.
אזורי האגן באירופה כוללים בין השאר ספרד, צרפת, איטליה, יוון וטורקיה; באסיה, סוריה, לבנון, ישראל, ירדן וקפריסין; באפריקה, מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, לוב ומצרים.
האגן מאופיין באקלים הים תיכוני, חורפים מתונים וגשומים וקייצים חמים ויבשים. סוג אקלים זה נדיר בעולם, וכ-50, 60% ממנו מרוכז כאן. בקיץ שוררת רמה או לחץ גבוה (high pressure) שמביא יובש ושמש. בחורף רוחות מערביות מביאות ציקלונים, מערכות סוערות שממלאות מים מהים ומורידות גשם.
יש הבדלים בין מערב למזרח: המערב גשום יותר, המזרח יבש יותר ולעתים קרובות חם במיוחד. הדרום והמזרח גובלים באקלים מדברי וערבה עם כמויות גשם נמוכות מאוד (למשל רצועת עזה כ־130 מ"מ בשנה). האקלים גם משתנה לפי גובה: אזורים גבוהים קרירים יותר.
האזור נמצא במפגש לוחות טקטוניים (חזזיות של קרום כדור הארץ). הלוח האפריקאי נע צפונה ומתנגש באירואסיה; לוח אנטוליה ולוח ערב ממלאים מקומות בין השניים. התנועות האלה סגרו בעבר את ים טתיס ויצרו רכסי הרים ענקיים, כמו הפירנאים, הרי האטלס והזגרוס. קימוט זה קרוי הקימוט האלפיני והרוב התרחש בתקופות האוליגוקן והמיוקן.
בסוף המיוקן, לפני כ-6 מיליון שנה, חלו שינויים חדה בים התיכון (האירוע המסיני) שבמהלכם הים נסוג והוצף שוב מספר רב של פעמים.
האגן פעיל טקטונית. זה גורם לרעידות אדמה ולפעילות געשית, במיוחד במזרח ובאיטליה. דוגמה קשה היא רעידת האדמה באיזמיט (1999) בעוצמה 7.4. בים יש גם שקעים עמוקים, כמו שקע קליפסו בעומק כ־5,267 מטר.
בסיס האגן כולל מצבורי סלעים ישנים בצפון־מזרח אפריקה ובחצי האי האיברי. רוב השטח בנוי מסלעי שלישון ומסלעי משקע כמו אבן גיר. פעילות געשית תרמה לסלעים צעירים כגון בזלת.
לאגן יש היסטוריה תרבותית עשירה שמשפיעה על אוכל, מוזיקה ואמנות. אפשר לזהות דמויות ספרותיות שהביעו 'הגות ים־תיכונית', למשל טָה חוסיין, אלבר קאמי ואורחאן פאמוק. מרכיבים תרבותיים אלה נובעים ממגעים ארוכים בין ציוויליזציות שונות סביב הים.
האזור מיושב מאוד מאז התקופות הפרה-היסטוריות. האגן מאופיין במגוון אתני ולשוני גדול. ההערכה משנת 2005 מדברת על כ־250 מיליון תושבים. בצפון אפריקה ובלבנט רוב האוכלוסייה דוברת ערבית, כשיש מיעוטים ברבריים. בישראל היהודים מהווים רוב. בטורקיה חיים טורקים רבים ויש גם כורדים. בנוסף יש אוכלוסיות מהגרים ומיעוטים שונים, כולל הצוענים (Roma) שנעים באחוזים בודדים עד כמה אחוזים באוכלוסייה.
אגן הים התיכון הוא השטח סביב הים התיכון. (אגן = אזור שמקיף גוף מים.)
האגן נמצא בשלוש יבשות: אירופה, אסיה ואפריקה. הוא כולל את הים, האיים והחופים.
האגן גדול מאוד. הנקודות הכי רחוקות הן ליד האלפים בצפון וליד ליסבון במערב. במזרח ובדרום יש מדבריות.
מדינות חשובות באזור הן ספרד, צרפת, איטליה, יוון, טורקיה, מצרים ומרוקו.
האזור מאופיין באקלים ים תיכוני. (אקלים = סוג מזג אוויר שמחזיקים בו במשך הרבה שנים.)
בקיץ חם ויבש. בחורף קריר ויש גשם. זה מאפשר לעצי זית לגדול.
בחלקים המערביים יורד יותר גשם. במזרח ובדרום יש פחות גשם והרבה מדבר.
הלוחות התת־קרקעיים נעים ומתקדמים. (לוחות טקטוניים = חלקים גדולים של קרום כדור הארץ.)
התנועות יוצרות הרים, רעידות אדמה והרבה הרי געש.
בסביבת הים התיכון חיים הרבה אנשים כבר זמן רב. יש כאן שפות ודתות שונות. האוכל והמוזיקה באזור מפורסמים. בין הסופרים המוכרים באזור הוא אורחאן פאמוק.
כ־250 מיליון איש חיו כאן ב־2005.
תגובות גולשים