אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת

אדוארד השביעי (9 בנובמבר 1841, 6 במאי 1910) היה מלך הממלכה המאוחדת וקיסר הודו (כותרת ששימשה את המלך על שלטון על חלקים של הודו) מ-1901 עד מותו ב-1910. הוא כונה "דודה של אירופה" עקב קשרי הדם הרחבים שלו עם משפחות המלוכה האירופיות.

אלברט אדוארד נולד לביקטריה ולנסיך אלברט. הוא היה יורש העצר הבריטי במשך כמעט 60 שנה ונשא את התואר נסיך ויילס. בהיותו יורש לא היה לו כוח פוליטי רב בזמן שלטון אמו, ויקטוריה, אך הוא היה דמות בולטת בחיים החברתיים והאופנתיים של האצולה.

הוא קיבל חינוך פרטי לפי תוכנית שאיפשרו לו הוריו. בתחילת חייו הוא לא הצטיין בלימודים. רק כמבוגר יותר הוא נהנה ולמד טוב יותר באוניברסיטה באדינבורו ובאוקספורד.

בשנת 1860 נסע לצפון אמריקה וביקר בקנדה ובארצות הברית. הנסיעה השאירה רושם חיובי על הציבור. בשנת 1861 מת אביו, ומות האב השפיע על יחס אימו אליו.

אדוארד התארס ונתחתן ב-1863 עם אלכסנדרה מדנמרק. הזוג התיישב בלונדון ובסאנדרינגהאם שהיה ביתם הכפרי. הנישואים היו בעלי משמעות פוליטית משום שלמשפחות המלוכה האירופיות היו קשרים רבים.

במשך שנות נישואיהם היו לאדוארד מספר פילגשים (נשים מחוץ לנישואין), ופרשות אלו פגעו את שמו בחברה הגבוהה. אלכסנדרה נראתה מקבלת חלק מההתנהגויות הללו, ולעיתים אף התאימה עצמה לחיי החברה של בעלה.

כנסיך ויילס ייצג את אמו באירועים ציבוריים רבים. בשנות ה-70 של המאה ה-19 חלה בטיפוס ושבה לבריאות. ב-1875 ערך סיור גדול בהודו, שם הראה יחס מכבד לתושבים המקומיים ופעל לשיפור היחס כלפיהם מצד הפקידים הבריטים.

אדוארד אהב הימורים, ספורט וציד. הוא תמך באמנויות ובמדעים, וסייע בהקמת הקולג' המלכותי למוזיקה ב-1883. בנו הבכור אלברט ויקטור מת בטרם עת, מה שתרם לאבל משפחתי כבד.

כאשר ויקטוריה מתה ב-1901, אדוארד עלה לשלטון בגיל 59. הוא לקח את השם המלכותי אדוארד השביעי. אחת הדאגות המרכזיות שלו הייתה יחסים בין-לאומיים וביטחון הצבא.

בתקופת שלטונו החלה ההכרה הרשמית הנרחבת בתפקיד ראש הממשלה בבריטניה. אדוארד קידם מודרניזציה של הצי המלכותי ורפורמות בחיל הרפואה והצבא אחרי מלחמת הבורים. הוא תמך ביצירת הצבא הטריטוריאלי מחדש ובשינוי מבנה הפיקוד הצבאי.

אדוארד בילה הרבה זמן בביקורים חוץ-מדינתיים. ביקורו בצרפת ב-1903 וסידורים דיפלומטיים אחרים הובילו להסכמה הלבבית של 1904 בין בריטניה לצרפת. הסכם זה הפחית מתחים קולוניאליים ועזר לשבור את הבידוד הבריטי באירופה.

דעותיו היו מעורבות: הוא גינה שימוש בשפה גזענית כלפי שחורים, אך היה שמרן בעניינים כמו זכות בחירה לנשים ושלטון הבית באירלנד.

אדוארד היה קרוב משפחה של מרבית המונרכים האירופיים. קשרי המשפחה האלו נתנו לו השפעה דיפלומטית משמעותית. יחסיו עם הקיסר הגרמני וילהלם השני היו מתוחים והיו מקור למתחים בין בריטניה וגרמניה.

במרץ 1910 חלה אדוארד בדלקת סימפונות (דלקת בריאות). לאחר חזרה לבריטניה ב-6 במאי הוא סבל מהתקף לב ונפטר בגיל 68. הוא נקבר בוינדזור. תקופת שלטונו נמשכה כ-9 שנים.

לאדוארד ולאלכסנדרה נולדו שישה ילדים. בנו הבכור אלברט ויקטור מת צעיר; בנו השני, ג'ורג', עלה לשלטון אחריו בתור ג'ורג' החמישי.

אדוארד הצליח לתרום ליצירת בריתות דיפלומטיות חשובות ולשיפור צבא ובית המלוכה, אך זכרו הושפע מאירועים שקרו לאחר מותו, כולל פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

אדוארד השביעי (1841, 1910) היה מלך בריטניה וקיסר הודו (כינוי לשליטה בחלקים של הודו) מ-1901 עד מותו.

אדוארד נולד לביקטריה ולנסיך אלברט. הוא היה יורש העצר (האדם שיהפוך למלך אחרי ההווה) במשך הרבה שנים. בילדותו הוא לא אהב ללמוד מאוד, אבל היה מאוד חברותי ונעים ללב.

ב-1863 התחתן עם אלכסנדרה מדנמרק. הם גרו בארמון בלונדון ובבית כפרי בסאנדרינגהאם. לנישואיהם נולדו כמה ילדים.

כאשר המלכה ויקטוריה מתה ב-1901, אדוארד הפך למלך אדוארד השביעי. הוא עזר לחזק יחסים עם מדינות אחרות. הוא דאג לשפר את הצי והצבא הבריטי.

הוא גם תמך באומנות, במדעים ובחינוך למוזיקה. בנו ג'ורג' הפך למלך אחרי מותו.

אדוארד היה קרוב משפחה של רוב מלכי אירופה. לכן קראו לו "דודה של אירופה".

בשנת 1910 חלה באי נוחיות במערכת הנשימה (בעדינות: חלשה נשימתית) וחזר לבריטניה. ב-6 במאי התקף לב קיצוני והוא מת בגיל 68. הוא נקבר בטירת וינדזור.

אדוארד היה אדם שניסה לקרב מדינות ולעזור במצבים דיפלומטיים.