אדוארד השני, מלך אנגליה

אדוארד השני (25 באפריל 1284, 21 בספטמבר 1327) היה מלך אנגליה משנת 1307 ועד הדחתו ב-1326. הוא נכלא וחודשים לאחר מכן מת, לפי הגרסה הרשמית למוות טבעי, אך קיימות טענות שהוא נרצח.

אדוארד נולד בטירת קרנארבון לאדוארד הראשון ולאלינור מקסטיליה. אביו הכריז עליו כנסיך ויילס, תואר שניתן ליורש העצר, והכין אותו להיות מלך. כאשר אחיו אלפונסו מת, אדוארד הפך ליורש. אביו אילף אותו בדברים צבאיים ומדינתיים, אך אדוארד אהב גם בידור וספורט.

הוכתר ב-1307. הוא נמנע מהמאמץ הצבאי שהוביל אביו בסקוטלנד ושאף לאחד בין המדינות. אדוארד היה מרשים מבחינה חיצונית, אך פחות ממושמע ובעל מוטיבציה נמוכה. הוא נתן כוח לידידיו וליורשיו החברתיים, ובעיקר לפירס גווסטון. נשא לאישה את איזבלה מצרפת, ומילדותיו נולדו לו ילדים, ביניהם בנו אדוארד, שלימים יהיה אדוארד השלישי.

פירס גווסטון היה ידיד קרוב של המלך וקיבל סמכויות גבוהות. אצילים רבים שנאו אותו. הברונים גירשו אותו מספר פעמים, אך המלך החזירו. בשנת 1312 הברונים הרגו אותו. לאחר מותו קמה ועדה של 21 ברונים, ה"לורדים המצווים", שקיבלה סמכויות ממשל ויצרה אוליגרכיה זמנית.

רוברט ברוס חיזק את כוחו בסקוטלנד והטיל מצור על מצודות ששלטו בעבר במלכי אנגליה. אדוארד יצא בראש צבא גדול ונחלו תבוסה קשה בקרב באנוקברן ב-23 ביוני 1314. ההפסד חיזק את מעמדה של סקוטלנד כמדינה עצמאית בפועל.

אדוארד נהיה תלוי בברונים. נוצרו סיעות יריבות בהנהגת תומאס מלנקסטר, איימר מוולנס והדספנסרים. יו דספנסר הצעיר הפך לידיד קרוב ולשופט בפועל. הברונים התנגדו וחלקם הוצא להורג. אחרי ניצחון המלך בקרב ב-1322, הדספנסרים שלטו בכוח. שלטון זה עורר זעם בציבור ותרם לשינוי בפרלמנט. ב-1322 פרלמנט ביורק ביטל את סמכויות ה"לורדים המצווים" והדגש על הסכמת "פשוטי העם" הוביל בסופו של דבר להקמת הבית התחתון של הפרלמנט (House of Commons).

ב-1325 איזבלה נסעה לצרפת עם בנה אדוארד. היא כרתה ברית עם רוג'ר מורטימר. בספטמבר 1326 חזרה לצרפת ואז נחתה באנגליה עם כוח צבאי. רבים מתומכיו של המלך נטשו אותו. הדספנסר הצעיר וחברו נהרגו, ואדוארד הובל לכלא בטירת קנילוורת'. בינואר 1327 פרלמנט בווסטמינסטר הכריז על התפטרותו של המלך והמליך את בנו, אדוארד השלישי.

אדוארד הוחזק בכלא במספר מקומות עד שהועבר לטירת ברקלי. ב-11 באוקטובר 1327 נקבע מותו כמות טבעית. יש טענות על רצח אכזרי, אך רוב ההיסטוריונים חולקים עליהן ומחשיבים אותן כחשד או תעמולה. אדוארד נקבר בקתדרלת פטרוס הקדוש בגלוסטר. בנו אדוארד השלישי הוציא בשנת 1330 להורג את מורטימר ודחק באמו איזבלה לפרוש מהחיים הציבוריים.

ישנה טענה שאדוארד היה הומוסקסואל ושפירס גווסטון היה מאהבו. המתנגדים ציינו את קרבתו לידידים גברים כסימן לכך. אולם רוב ההיסטוריונים המודרניים מציינים כי אין ראיות חד־משמעיות, ורואים את פירס כחבר קרוב ותו לא.

אדוארד השני (1284, 1327) היה מלך אנגליה מ-1307 עד 1326. הוא נכלא ומת לאחר מכן.

אדוארד נולד לטירה בקרנארבון. אביו נתן לו את התואר נסיך ויילס, תואר ליורש של המלך. כשהאח הגדול מת, אדוארד הפך ליורש. הוא אומן להיות מצביא, אבל גם אהב משחקים וספורט.

הוכתר ב-1307. הוא נשא לאישה את איזבלה מצרפת. במקום להילחם הרבה בסקוטלנד, הוא העדיף את חבריו ולפעמים הרשה להם להחליט במקום הוא.

פירס היה ידיד מאוד קרוב של אדוארד. הברונים שנאו את פירס. הם הרגו אותו ב-1312. אחרי זה קבוצת ברונים לקחה לידיה חלק מכוחות השלטון.

המלך רוברט ברוס הנהיג את הסקוטים. אדוארד הובס בקרב באנוקברן ב-1314. זה עזר לסקוטלנד להיות עצמאית יותר.

המלכה איזבלה חזרה מצרפת עם צבא ב-1326. רבים מהתומכים של המלך ברחו. אדוארד נתפס ונכלא. הפרלמנט הוריד אותו מהשלטון והמליך את בנו אדוארד השלישי.

אדוארד מת בכלא ב-1327 לפי הדיווח הרשמי. יש שמספרים סיפורים אחרים על מותו, אבל רוב החוקרים לא בטוחים בסיפורים הללו. הוא נקבר בגלוסטר.

אנשים אמרו שאדוארד ואחרים היו חברים קרובים מאוד. יש מי שחושב שהיו להם מערכת יחסים רומנטית, ויש מי שחושב שלא. החוקרים חילקו דעות.