אדם זאב (רומנסה)

אדם זאב (בצרפתית: Bisclaveret) הוא לי ברטוני של מארי דה פרנס, כנראה מסוף המאה ה‑XII. זו עלילה על איש זאב, אדם שהופך לזאב בגופו.


ברון מחבל ברטאן בשם אדם-זאב נעלם כל שבוע לשלושה ימים. ברון (אציל) סיפר לאשתו שהוא הופך לזאב. הוא ביקש שתשמור את בגדיו במקום מוסתר כדי שיוכל לשוב לבשרו.

אשתו שכרה אביר (לוחם) שאהב אותה. האביר גנב את הבגדים בזמן שהזאב נעדר. בעלה לא שב, והאישה התחתנה עם האביר.

שנה לאחר מכן המלך, ידידו של אדם-זאב, מצא את הזאב ביער בזמן ציד. הזאב ניגש אל המלך והסיר את הארכוף מעל רגלו ונשק לה. המלך נרגע והגן עליו. הזאב הפך להיות מושא חיבה בארמון בגלל המנהגים העדינים שלו.

יום אחד האביר הגיע לארמון ותקף את הזאב. כולם חשבו שהזאב אכזרי, כי לא הכירו את הסיפור. כשהאישה הופיעה בארמון, הזאב תקף אותה ופגע באפו.

חכם בבית המלך זכר שזאב זה היה בעבר אדם, והאישה הועמדה לחקירה. היא הראתה היכן הוסתרו הבגדים. השיבו את הבגדים לזאב והביאו אותו לחדר-שינה כדי שיתלבש בפרטיות. כששב לצורתו האנושית, המלך החזיר לו את אדמותיו וגירש את האישה ואת האביר. בהמשך נודע שילדיה של האישה נולדו ללא אף.

אדם זאב הוא סיפור ישן של מארי דה פרנס.


גבר בשם אדם זאב הופך לזאב כל שבוע. הוא מסתיר את הבגדים שלו כדי לשוב לאדם.

אשתו שכרה אביר. אביר (לוחם) לקח את הבגדים. האישה התחתנה איתו.

המלך מצא את הזאב ביער. הזאב התקרב למלך ונשק את רגלו. המלך אהב אותו והגן עליו.

האישה באה לארמון. הזאב פגע באף שלה והאמת נחשפה. הבגדים הוחזרו והוא חזר להיות אדם.

המלך החזיר לו את האדמה. האישה והאביר גורשו. אחר כך נודע שילדיה של האישה לא היו להם אף.