אדמו"ר

אדמו"ר (ראשי תיבות: אדוננו, מורנו, ורבנו) הוא המנהיג הרוחני בתנועת החסידות. תפקידו המרכזי מבוסס על דמות הצדיק, אדם שמתקשר מיסטית עם האלוהי. מיסטיקה זו קשורה לקבלה, שהיא תורה פנימית ומיסטית ביהדות. החסידים נדרשים להראות נאמנות רבה לאדמו"רים, לעתים בתפיסה שנקראת "דבקות בצדיק", הצמדות רוחנית וצייתנות להנהגתו.

החסידות נולדה במאה ה-18 ביוזמת הבעש"ט (בעל שם טוב) ותלמידיו. הם רצו להפוך רעיונות קבליים נסתרים לנגישים לציבור. לפי שיטתם, בעוד שרק יחידים יכולים להגיע לדבקות מיסטית ממשית, הציבור יכול להתקרב אליה על ידי היצמדות לצדיק. הצדיקים נחשבו לגשר בין העולמות הרוחניים לחיים היומיומיים, והם גם נתפסו כמביאי שפע רוחני לחסידיהם.
רבי יעקב יוסף מפולנאה ורבי אלימלך מליז'נסק תרמו לעיצוב רעיון הצדיק. כנראה שהראשון שכונה "צדיק" במובן החסידי היה רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, שנפטר ב-1781. מנהיגי החסידות נתקלו בביקורת מהממסד הרבני, שטען שימוש לא מדוד בתורות פנימיות.

בתחילה בחרו את יורש הצדיק מתוך תלמידיו המתאימים. במאה ה-19 החלו רוב החצרות להפוך לשושלות ירושה, כשייחוס משפחתי נותן סמכות. דוגמה בולטת לכך היא חסידות מז'יבוז' ורבי ברוך ממנה. בחסידות חב"ד ההירושה התחזקה אחרי מות המייסד, ומעמד המשפחה נמשך עד פטירת רבי מנחם מענדל שניאורסון ב-1994. ירושה זו חיזקה את התמסדות החצרות והובילה לשמרנות יחסית ולירידה בחשיפה לעיסוק מעמיק בקבלה.

אדמו"רים מנהלים חיי חצר שבהם מתקיימים טישים, סעודות ציבוריות שבהן האדמו"ר נושא דברי תורה והשירים חשובים. חסידים נותנים לאדמו"ר פתקאות ביתרון בקשות, שנקראות 'קוויטלים' (פתק קטן), ולעיתים מצרפים 'פדיון', תרומה כספית. חלק מהאדמו"רים גרו בחיי פאר ועשויים גם להסתמך על תרומות. בתמיכה היומיומית יש תפקידים כמו המשב"ק (משמש בקודש), המשרת את האדמו"ר בצרכיו הפרטיים. באירועים של סכסוכים על הירושה, התומכים לעיתים מתפצלים ולפעמים נוצרות חצרות חדשות.

אדמו"ר פירושו אדוננו, מורנו ורבנו. זהו המנהיג הרוחני של חסידים.

החסידות התחילה במאה ה-18 על ידי הבעש"ט. הוא רצה שהרעיון המיסטי יהיה נגיש לעם. החסידים מאמינים שהצדיק קרוב לאלוהים ועוזר לחסידיו להתקרב אליו.

בהתחלה בחרו תלמיד טוב להחליף את הצדיק. מאוחר יותר רוב החצרות עברו בירושה במשפחה. כך המשפחה של הרבי נשארה דרג מנהיגות דומה לדורות.

חסידים מבקרים את האדמו"ר, שרים ועושים סעודות מיוחדות שנקראות טישים. הם נותנים פתקות עם בקשות, שנקראות קוויטלים. לעתים שוכרים חסידים אנשים שמשרתים את האדמו"ר, כמו המשב"ק, שעוזר בביתו. לפעמים יש חילוקי דעות על מי יירש את המקום, ואז חלק מהתומכים יוצאים ומקימים חצר חדשה.