אדמונד רוברה

אדמונד רוברה (1901, 1986) היה מלחין בריטי שכתב מוזיקה קולית וכלי־נגינה, למקהלות, לסולנים ולתזמורות. המפורסמות ביותר בין יצירותיו הן אחת-עשרה הסימפוניות שלו. בתקופת חייו הייתה אופנה לכתוב במערכת השנים-עשר-הטונים (שיטה שבה כל תו שווה במשקל), אך רוברה סרב להיענות לאופנות ושמר על הסגנון שפיתח לעצמו.

נולד בנורת'המפטון. הוריו תמכו בו במוזיקה, אך לא היו מוזיקאים מקצועיים. כבר כילד חווה רושמים מוזיקליים חזקים: כילד קטן ראה שינוי של אור בחדרו, וחווה השראה להשתמש בקטעי מנגינה שהופכים על עצמם. בגיל תשע שמע צלצול פעמונים שהשפיע על השימוש שלו בסולמות יורדים (צירוף תווים שיורדים במנגינה).

עזב את בית הספר בגיל 14 ועבד, אך למד מוזיקה בערב. למד הרמוניה (בניית אקורדים), קונטרפונקט (שילוב קווים עצמאיים), פסנתר ועוגב בעצמו. בחיבורים הראשונים כתב סונאטה לכינור ופסנתר ורביעיית מיתרים מקומית.

בגיל 17 התחיל ללמוד אצל סיריל סקוט. מאוחר יותר קיבל מלגה לברדינג ולמכללה המלכותית למוזיקה. בין מוריו היו גוסטב הולסט וראלף ווהן ויליאמס. סיור קצר עם תיאטרון נודד נתן לו ניסיון רב בעבודה דרמטית עם מוזיקה.

בשנות ה-20 וה-30 עבד כמורה פרטי, ליווה רקדנים של הבלט, הלחין וניגן בתיאטראות נודדים. בתחילת שנות ה-30 עבר ללונדון, ואחר כך התיישב בכפר בגבעות צ'ילטרן. בשנות ה-30 פיתח שם מוניטין גם כמבקר מוזיקה.

ב-1932 נישא לאנטואנט צ'אפלין, כנרת צרפתייה; נולד להם בן אחד, בנדיקט. אחרי מות אשתו נישא בשנית לקולט ירדלי והוליד עוד שני בנים, אדריאן וג'וליאן.

במהלך מלחמת העולם השנייה נקרא לשירות ב-1941. אחרי 18 חודש הועבר לתפקיד משרדי וניהל תזמורת קטנה. הקים שלישיית פסנתר לנגינת מוזיקה רצינית לחיילים. השלישייה נסעה ברחבי אנגליה, סקוטלנד ואחר כך גם לגרמניה.

לאחר המלחמה, בסביבות 1947, עבר רוברה לקתוליות. כתב מיסה (תפילה מוזיקלית לטקס דתי) מיוחדת לרגל המעבר. אוניברסיטת אוקספורד הזמינה אותו ללמד, והוא קיבל משרה שם לאחר שיקול. לימד גם בבית ספר גילדהול למוזיקה ודרמה. המשיך להלחין עד סוף חייו והתחיל לעבוד על הסימפוניה ה-12 במרץ 1985, פחות משנה לפני מותו.

יצירותיו בוצעו בפסטיבלים חשובים, והוא קיבל כבוד מקצועי גדול. ה-BBC הזמין ממנו יצירה להכתרת המלכה אליזבת השנייה; הוא כתב את "אודה למלכה" לקול ותזמורת.

מבקרים ומוזיקאים סבבו סביבו הערכה: רונלד סטיבנסון ציין שהוא מבטא תחושה של אחדות, וסר אדריאן בולט אמר שהוא יוצר יצירות מופת ללא כוונה ליצור פופולריות.

רוברה לא עבד לפי כללים קשיחים. הוא פיתח רעיון מוזיקלי תוך כדי חיבור. המוזיקה שלו מבוססת על קווים מלודיים (שורות מנגינה) ולא בעיקר על אקורדים. זו גישה שנותנת לה אופי ווקאלי (כמו שירה).

הוא כתב את הסימפוניה הראשונה רק ב-1937. אחריה הופיעו במהירות סימפוניות 2, 4. הוא תיאר את הסימפוניות כ"פנים שונים של אותה מחשבה". הסימפוניה הרביעית הושלמה במרץ 1942.

הסימפוניה החמישית נכתבה החל מ-1947, והיא עצמאית יותר בסגנונה. סימפוניות נוספות נכתבו ב-1954 ו-1957. בארבע הסימפוניות האחרונות שלו, שנכתבו בין 1968 ל-1979, השתמש רוברה בגישה שונה: במקום סולמות ברורים הוא בנה את המוזיקה על מרווחים (מרחקים בין תווים).

הסימפוניה התשיעית היא כוראלית (כוללת מקהלה) ונושאת מאפיינים של אורטוריה (יצירה דרמטית דתית).

מרבית היצירות הכוראליות שלו נכתבו לטקסטים דתיים או פילוסופיים. כתב 59 יצירות כוראליות, מתוכן 42 לטקסטים כאלה. יצירתו הכוראלית הראשונה היא אופוס 3 משנת 1924, והאחרונה אופוס 164 משנת 1984.

חיבר מיסות, מוטטים ושירים לילדים ולמבוגרים. ב-1948 כתב את "מיסה סנקטי דומיניקי" לציון כניסתו לקתוליות.

מוזיקה קאמרית היא יצירה להרכב קטן, המתאימה לחדר קטן. רוברה כתב רבות לקטנים בהרכבים שונים. הסונאטה לכינור משנת 1932 נחשבה לתחילת היצירה הרצינית שלו. רביעיית המיתרים הראשונה נכתבה ב-1933, ובסופו של דבר ערך בה שינויים והוציא אותה לאור ב-1946.

כתב גם סונאטה לצ'לו (1946), שלישיות פסנתר ורשימות לחלילית ולכלי נשיפה אחרים. ביצירות האחרונות שלו בולט שימוש במרווחים במקום סולמות מסורתיים.

הלחין מוזיקה להצגות ולמחזות, כולל מוזיקה ל"מקבת". ב-1933 כתב אופרה במערכה אחת בשם "הצל", שמתרחשת בקשמיר ומביעה עניין במזרח הרחוק.

כתב גם יצירות לכלי נשיפה ממתכת, ובהן "וריאציות על הנהר הזוהר" שנכתבה למבחן תזמורות כלי נשיפה ב-1958.

היצירה האחרונה שפרסם הייתה סינפונייטה לכלי קשת גדולה, אופוס 163, שהוזמנה על ידי התזמורת הסימפונית של אולבני. יצירה זו הוקדשה לבניו אדריאן וג'וליאן, ובוצעה ב-1986 וקיבלה ביקורות חיוביות.

אדמונד רוברה (1901, 1986) היה מלחין אנגלי. הוא כתב שירים ותזמורות רבות. הכי מפורסמות הן אחת-עשרה הסימפוניות שלו.

נולד בנורת'המפטון. כשהיה קטן ראה אור מוזר והשמע פעמונים מרוחקים עוררו בו רעיונות למנגינות.

עזב את בית הספר בגיל 14 ועבד. למד מוזיקה בערב. למד אצל מורים חשובים כמו הולסט.

השתתף בסיורי תיאטרון ורכש ניסיון בנגינה ובהלחנה. עבר לגור בכפר בהרי צ'ילטרן והלחין שם הרבה יצירות.

נישא פעמיים. בנו הראשון נקרא בנדיקט. לאחר מכן היו לו עוד שני בנים, אדריאן וג'וליאן.

במלחמה שירת והקים שלישיית פסנתר שניגנה לחיילים. אחרי המלחמה עבר לקתוליות וכתב מיסה (תפילה מוזיקלית). לימד באוקספורד ובגילדהול.

רוברה כתב שירים לכנסייה ויצירות למקהלה. כן כתב מוזיקה להרכבים קטנים (מוזיקה קאמרית, פירוש: להרכב קטן).

הוא כתב גם אופרה שהתרחשה בקשמיר. היצירה האחרונה שלו הוקדשה לבניו והושמעה ב-1986.

רוברה אהב לפתח נושאים מוזיקליים בעצמו ולא ללכת אחר אופנות. המוזיקה שלו נשמעת מלאת דרמה ולעיתים אלתורית (כאילו נגינה במקום להישמע בדיוק).