אדר

אדר הוא חודש בלוח הבבלי ובלוח העברי. לפי המסורת המקראית הוא החודש השנים-עשר, ולפי חז"ל הוא החודש השישי. החודש חל בסוף החורף בארץ ישראל.

בשנה מעוברת, כלומר שנה שיש בה חודש נוסף כדי להתאים את הלוח, יש שני חודשי אדר: אדר א' (או אדר ראשון) שאורכו 30 יום, ואדר ב' (אדר שני) שאורכו 29 יום. מבחינה הלכתית רוב המועדים והחגיגות שנקבעו לאדר נחגגים באדר ב'. באשכנז נהוג לציין אזכרות לנפטרים באדר א'.

בחודש רגיל אדר כולל 29 ימים. א' באדר יכול לחול בימים שני, רביעי, שישי או שבת. א' באדר א' יכול לחול בימים שני, רביעי, חמישי או שבת.

שם החודש מקורו בשמות החודשים הבבליים. הוא מופיע בתנ"ך בעיקר בספרים שלאחר גלות בבל, כמו מגילת אסתר וספר עזרא. מילונים מציינים קשר למילה האכדית addaru שפירושה "חשוך" ולמילה האוגריתית U'dar שפירושה "גבורה". בארמית בבלית מופיעה משמעות נוספת כ"גורן". בתנ"ך המילה מופיעה גם כשם פרטי, והיום משמשת כשם לבנים ולבנות בישראל.

בבתי ספר דתיים חוגגים את ראש חודש אדר בשירה וריקודים. מראש חודש אדר מתחילים במנהגי שמחה, ואחד המנהגים המוכרים הוא להכתיר "רב פורים", דמות שובבה וטקסית שנבחרת לחג.

החג המרכזי שמתקשר לאדר הוא פורים, שמצוין באדר ב' בשנים מעוברות.

מזלו של חודש אדר בדרך כלל מצוין כמזל דגים (מזל בכוכבים). רש"י כותב שמזל דגים מתחיל לעלות באדר, ויש אמרות שמדמות את ישראל לדגים. עם זאת, במגילות מדבר יהודה (4Q318) מוזכר שמזל טלה (אריה) קשור לפתיחה וסגירה של החודש.

אדר הוא חודש בלוח היהודי. הוא מגיע בסוף החורף.

לפעמים יש שתי פעמים את אדר בשנה. זאת "שנה מעוברת". שנה מעוברת היא שנה שיש בה חודש נוסף. אז יש אדר א' עם 30 יום, ואז אדר ב' עם 29 יום. בדרך כלל יש רק אדר אחד עם 29 יום.

ברוב המקרים חוגגים את פורים באדר ב' בשנים עם שני אדרים. בחלק מהמקומות מתפללים אזכרות (זכרון לנפטרים) באדר א'.

השם אדר בא מהשפה הבבלית. במקרא הוא מופיע רק אחרי גלות בבל, בספרים כמו אסתר ועזרא. המילה קשורה למילים עתיקות שפירושן "חשוך", "גבורה" ו"גורן". היום אף משתמשים בשם אדר כשם פרטי.

בראש חודש אדר שרים ורוקדים. מתחילים לאוורר שמחה. אחד המנהגים הוא להכתיר "רב פורים", דמות מצחיקה לחג.

אומרים שמזלו של אדר הוא מזל דגים. יש גם כתובים עתיקים שאומרים שמזל טלה קשור לחודש הזה.