האדריכלות האמריקאית כוללת סגנונות רבים מהתקופה הפרה-קולומביאנית ועד ימינו. היא התחברה להשפעות אירופיות ומקומיות ויצרה סגנונות שונים ברחבי המדינה.
המבנים העתיקים ביותר בארצות הברית הם של העמים הילידים בדרום‑מערב. הכפרים הפואבלו (Pueblos) בני כאלף שנה מדגימים אדריכלות ורנקולרית, כלומר בנייה בעזרת חומרי המקום כמו אדמה. בהוואי התפתחו מסורות בנייה פולינזיות שונות.
עם ההתיישבות האירופית הובאו סגנונות מאירופה. בדרום ובמערב בלטה ההשפעה הספרדית, בדגש על בארוק ספרדי. בצפון‑מזרח בולטת השפעה אנגלית. את סגנונות אלה מכנים יחד "אדריכלות קולוניאלית".
(תוכן בהתאם להשפעה הספרדית באזורי ההתיישבות הספרדית של אמריקה).
(תוכן בהתאם להשפעה האנגלית באזורי ההתיישבות האנגלית בצפון‑מזרח).
לאחר מלחמת העצמאות חיפשו סגנון שישקף את הדמוקרטיה. צמחו הניו‑ריבייקל (Greek Revival), סגנון פלדיאני ונאו‑קלאסי. וושינגטון תוכננה בסגנון קלאסי מחודש. בניין הקפיטול והבית הלבן נבנו בתקופה הזו.
בולט בתקופה זו תומאס ג'פרסון, שאהב עקרונות עידן האורות. אדריכלים נוספים כללו בנג'מין לאטרוב ואחרים.
משנות ה-40 של המאה ה-19 התרחבה תחיית הגותי (חזות שנזכרת בקטדרלות הגדולות). סגנון נאו‑רנסאנס גם הופיע, למשל באחוזת בילטמור.
המהפכה התעשייתית והעיור שינו את האדריכלות. בארצות הברית קמה אסכולת שיקגו, שקידמה בנייה פונקציונלית ופחות קישוטית. לואיס סאליבאן עסק בהצורה שנובעת מהפונקציה.
לאחר סגירת הבאוהאוס ב-1933 היגרו אדריכלים אירופאים לארה"ב והשפיעו על המודרניזם. פרנק לויד רייט היה דמות חשובה מקומית. מבנים בולטים שלו הם מוזיאון גוגנהיים ו"הבית על האשד".
אר דקו הופיע משנות ה-20. סגנון זה זכור בגורדי שחקים מפוארים, כדוגמת בניין קרייזלר בניו יורק.
המצאת המעלית ופיתוח תעשיית הפלדה איפשרו בנייה לגובה. שיקגו וניו יורק התחרו על הבניינים הגבוהים ביותר. שיקגו פיתחה את "אסכולת שיקגו" למבני משרדים רבי‑קומות. גורדי שחקים הפכו לסמלי עוצמה כלכלית.
באירועים כמו 11 בספטמבר פגעו בניינים גבוהים, ומאז מתמקדים מהנדסים ואדריכלים בשיטות בטיחות חדשות.
מאמצע המאה ה-20 הופיע הפוסטמודרניזם, שסלד מעקרונות המודרניזם וטען לגיוון וצבעוניות. רוברט ונטורי ניסח עקרונות שהשפיעו על רבים. ארכיטקטים כמו פיליפ ג'ונסון ומייקל גרייבס היו בולטים. מתוך הפוסטמודרניזם צמח גם הדה‑קונסטרוקטיביזם.
(בתי מגורים וסגנונות ויקטוריאניים ודוגמאות כמו ביתו של ג'ורג' וושינגטון).
מדיניות אחרי 1944 עודדה בניית בתים פרטיים ורכבים. בשנות ה-50 וה-60 צמחו הפרברים: שכונות רשת של בתים פרטיים עם חצרות, תלויות ברכב. הפרבור הוביל להעברת עסקים אל מחוץ למרכזים, סלילת כבישים וקניונים גדולים. ג'יין ג'ייקובס ביקרה את המגמה ב-1961 והשפעתה השפיעה על התכנון העירוני. כיום ערים רבות מנסות להחיות את מרכזיהן.
האדריכלות בארצות הברית כוללת סגנונות רבים. יש בניינים עתיקים וגם מודרניים.
בקצה הדרום‑מערב יש כפרים ישנים בשם פואבלו (Pueblos). פואבלו בנויים אדמה וקרקע. הם בני כאלף שנה. בהוואי היו מבני פולינזים שונים.
האירופאים הביאו סגנונות בנייה. בסדר דרום ומערב נראה סגנון ספרדי. בצפון‑מזרח רואים סגנון אנגלי. קוראים לזה אדריכלות קולוניאלית.
(השפעה ספרדית בשטחים שהתיישבו עליהם הספרדים).
(השפעה אנגלית באזורים שהתיישבו עליהם האנגלים).
לאחר העצמאות בנו מבנים בסגנון קלאסי. וושינגטון נבנתה בסגנון כזה. נבנו גם הקפיטול והבית הלבן.
העיריות והתעשייה שינו את הבנייה. אסכולת שיקגו יצרה בניינים פשוטים ומעשיים. לואיס סאליבאן אמר: הצורה נובעת מהפונקציה. פרנק לויד רייט בנה את מוזיאון גוגנהיים ואת "הבית על האשד".
אר דקו הוא סגנון נוצץ משנות ה-20. בניין קרייזלר הוא דוגמה מפורסמת.
המעלית ומפעלים של פלדה אפשרו לבנות גבוה. שיקגו וניו יורק בנו גורדי שחקים מרשימים. גורדי שחקים הפכו לסמל של כוח ועושר. ב-11 בספטמבר פגעו בבניינים גבוהים. אחרי זה שיפרו בטיחות בבניינים.
שנות ה-60 הביאו סגנון יותר צבעוני ושונה. אדריכלים רצו לשלב רעיונות ישנים וחדשים.
יש גם בתים פרטיים בסגנונות שונים, כולל בתים ויקטוריאניים.
אחרי 1944 נבנו הרבה בתים בפרברים. פרבר הוא שכונה של בתים עם חצר. שם אנשים בדרך כלל נוסעים ברכב. הפרברים גדלו בשנות ה-50 וה-60. הכבישים והקניונים התרחבו. ג'יין ג'ייקובס כתבה ב-1961 על הבעיות שבדבר. היום ערים מנסות להחזיר חיים למרכזים העירוניים.
תגובות גולשים