אוגוסטינוס

אורליוס אוגוסטינוס (354, 430) היה פילוסוף ותאולוג נוצרי (תאולוג = מי שחוקר דת). נולד בתאגסטה שבצפון אפריקה. אמו מוניקה הייתה נוצרייה, ואביו פטריקיוס היה עובד אלילים. בגיל 17 למד בקרתגו רטוריקה ושפות.

בצעירותו התרחק מהנצרות והצטרף למניכאיזם (דת שהאמינה בקונפליקט בין טוב לרע) לשנים רבות. היה לו פילגש ונולדו לו ילדים; אחד מהם נטבל ונפטר כנער. בגיל 29 עבר לרומא ובמילאנו היה פרופסור לרטוריקה.

מפגש עם הבישוף אמברוזיוס (Ambrose) והשפעות של הפילוסופיה הנאו-אפלטונית שינו אותו. הוא חווה חץ המרה מפורסם, שמע קול שאמר "טול וקרא" והחל לקרוא את הברית החדשה. אמברוזיוס טבל אותו לנצרות ב-387. הוא מכר רכוש, חילק לעניים והקים מנזר (מקום מגורים ותפילה לנזירים) בארץ מולדתו.

אוגוסטינוס מונה לבישוף היפו (עיר בחוף צפון אפריקה) ב-391 ותפס תפקיד משמעותי בעיצוב התאולוגיה והנורמות של הכנסייה המערבית. כשהוונדלים בהנהגת גאיזריק כיתרו את היפו, הוא מת במצור ב-430.

הוא כתב יותר מ-230 חיבורים. מהידועים שבהם: "וידויים" (Confessions), אוטוביוגרפיה רוחנית משנת 397 שבה מתאר את חטאיו ותשובתו; ו"עיר האלוהים" (De Civitate Dei, 413, 426), חיבור היסטורי-תאולוגי שנכתב אחרי ביזת רומא ב-410. ב"עיר האלוהים" השווה בין הקיסרות הרומית לבין קהילת המאמינים.

חיבור ארוך נוסף הוא "על השילוש" (De Trinitate), שבו ניסה להסביר את שלושת היסודות בישות האל. כתב גם פירושים למקרא, חיבורים תאולוגיים ופולמוסיים, ותקנון למנזר.

אוגוסטינוס נתן לגיטימציה מוגבלת להשתתפות נוצרים במלחמות מסוימות, במובן של הגנה או ענישה מוסרית. בתחילה דגל בבחירה חופשית כהסבר לרוע, אך בהמשך פיתח תיאוריה של חטא קדמון (רע שעבר הלאה מאז חטא אדם הראשון). לפי גישתו החדשה, החטא המקורי הטיל מגבלות על הרצון האנושי, ורק חסד אלוהי מציל אנשים.

הוא נלחם כנגד הדונאטיסטים (פלג דתי מקומי) והיה מעורב במועצה כנסייתית ב-411. בעימותים אלו נשבר עקרון אי-כפייה, והוא תמך באכיפה ממשלתית כנגד הדונאטיסטים לאחר שעימותים הפכו לחריפים.

מאוחר יותר ניהל מאבקים רעיוניים נגד פלגיוס (נזיר שטען שבאדם יש יכולת לעשיית הטוב בלי עזרת אל). הוויכוח הגיע לוועידות שהתוו את קו הכנסייה, וב-431 ועידת אפסוס דחתה את השקפת פלגיוס.

אוגוסטינוס הזהיר מפני סקרנות מלאה (שאיפה לידע מסוחררת), וביקש להגביל חקירה של נושאים שהם מעבר להבנת האדם. ביקורת מודרנית ציינה קשר בין הגישה הזו לבין דעות שמעדיפות עיצובים אלוהיים על פני חקירה מדעית.

אוגוסטינוס דגל בתאולוגיית החילופין (replacement theology), הרעיון שהכנסייה היא הממשיכה של עם ישראל מבחינה רוחנית. הוא סבר שיש להגן על היהודים ולא לנצרם בכפייה, אך שמעמדם נחות עד שיקבלו את ישו. השקפתו זו השפיעה על יחס הכנסייה ליהודים בימי הביניים.

"וידויים"; "עיר האלוהים" (De Civitate Dei); "על השילוש" (De Trinitate); חיבורים פולמוסיים ותאולוגיים רבים.

אורליוס אוגוסטינוס חי במאה הרביעית והחמישית. הוא נולד בשנת 354. אמו מוניקה הייתה נוצרייה. אביו היה עובד אלילים.

בנערותו למד לשאת דברים ולדבר בפומבי. הוא הצטרף לתנועה שנקראת מניכאיזם (מחשבה שרואה טוב ורע כנלחמים). כשהיה בוגר הוא שמע את הבישוף אמברוזיוס ודיבר על התשובה. יום אחד שמע קול שאמר "טול וקרא". זה הוביל לכך שהתחיל לקרוא את הברית החדשה והטבל לנוצרות ב-387.

הוא מכר את רכושו, חילק לעניים והקים מקום לחיים רוחניים שנקרא מנזר. אחרי כן מינו אותו לבישוף בעיר היפו. כשהוונדלים כיבשו את האזור, העיר נצורה. אוגוסטינוס מת ב-430.

אוגוסטינוס כתב המון. יש לו יותר מ-230 חיבורים. שניים מהידועים הם "וידויים" (ספר שבו הוא כותב על חייו) ו"עיר האלוהים" (ספר שכתב אחרי שבזזו את רומא ב-410).

הוא חשב שאנשים נושאים בעיה שנקראת חטא קדמון (רע שעבר מהדורות קודמות בגלל חטא ראשון). לפי אוגוסטינוס, רק חסד האלוהים יכול לעזור לבני אדם.

הוא גם נלחם ברעיונות אחרים ששונו על ידי חסידים שונים. עם הזמן הוא רצה שהשלטון יעזור לטפל במתנגדים כאשר הוויכוחים הפכו לקשים.

אוגוסטינוס הזהיר מפני סקרנות שמגיעה רק כדי לספר סיפורים על דברים שאינם נחוצים.

הוא חשב שהכנסייה היא ההמשך הרוחני של עם ישראל. הוא רצה להגן על היהודים, אבל סבר שהם יחכו לקבלת ישו.

"וידויים" ו"עיר האלוהים" ועוד הרבה חיבורים.