אולגה ולנטינובנה קורבוט (נולדה ב־16 במאי 1955) היא מתעמלת מבלארוס שהתחרתה במסגרת ברית המועצות. היא זכתה בשש מדליות אולימפיות (4 זהב) ובחמש מדליות מאליפויות עולם (2 זהב).
קורבוט נולדה בגרודנו שבבלארוס והחלה להתאמן כבר בילדותה. בגיל שמונה הצטרפה לבית ספר לספורט בהדרכת רנאלד קניש. המאמנת הראשונה שלה הייתה אלנה וולצ'סקיה. ב־1967 זכתה במדליות זהב בכמה מכשירים בתחרויות בתי הספר של ברית המועצות.
ב־1969, בגיל 14, הופיעה לראשונה באליפות ברית המועצות. אז הציגה שני אלמנטים חדשים על שמה: "קורבוט סלטו", סלטה לאחור על המכשיר קורה (קורה = קורה צרה להליכה ולעמידות), ו"קורבוט פליפ", סלטה לאחור תוך כדי עזיבה של המקבילים המדורגים (מקבילים מדורגים = זוג מוטות אופקיים בגבהים שונים). תרגילים אלה היו אקרובטיים מאוד והביאו חדשנות לספורט.
עבור חלק מהממונים בברית המועצות, תרגילים אלה נראו קרקסיים מדי. המועצה הסובייטית קיבלה עמדה שמרנית, והמאבק על ההכרה בתרגילים החדשים החל בין קניש וקורבוט לבין הארגונים.
באולימפיאדת מינכן (1972) קורבוט זכתה לפרסום עולמי. בתחרות הקרב רב (קרב רב = תחרות שמקבצת תוצאות ממספר מכשירים), לאחר שלושה מכשירים, ביצעה תרגיל כושל במקבילים המדורגים (נפלה מהמקבילים). היא בכתה מול המצלמות, ומעשה זה השפיע על האופן שבו הקהל התייחס אליה, כאדם רגיש ולא כייצוג קר של המערכת.
בהמשך, בתרגיל על המקבילים המדורגים ביצעה תרגיל מצוין אך קיבלה ציון שנראה לצופים נמוך (9.80). הקהל מחה בקול רם במשך הרבה זמן עד שהשופטים המשיכו בתחרות. בסיום התרגילים הבודדים קיבלה קורבוט מדליית כסף על המקבילים.
היא זכתה במדליית זהב על הקורה (מכשיר הקורה) ובמדליית זהב על הקרקע (תרגיל הקרקע). בנוסף זכתה יחד עם נבחרת ברית המועצות במדליית זהב קבוצתית.
הופעתה במינכן הפכה אותה לכוכבת בינלאומית. החיוכים והקסם שלה ניגדו לציפייה מהספורטאים הסובייטיים, והתקשורת המערבית ראתה בה דמות מקסימה. לאחר המשחקים היא ערכה סיורים בעולם, ובארצות הברית פגשה את הנשיא ריצ'רד ניקסון, שלדברי קורבוט אמר כי הופעתה פינתה מעט מהמתח הפוליטי של אותה תקופה.
קורבוט המשיכה להתחרות בתחילת שנות ה־70. ב־1973 זכתה באליפות ברית המועצות ובאוניברסיאדה. באליפות העולם ב־1974 בווארנה זכתה בחמש מדליות: זהב בתחרות הקבוצתית ובסוס הקפיצות, וכסף בקרקע, מקבילים וקורה. ב־1976 במונטריאול זכתה במדליית זהב קבוצתית ובמדליית כסף על המקבילים המדורגים.
ב־1977 פרשה מהתעמלות. היא נישאה ולדדה בן ב־1979. אחרי אסון צ'רנוביל ב־1986 ערכה סיורים לגיוס תרומות למועכים מהאסון. ב־1991 עקרה לארצות הברית ועבדה באימון נערות. נטען נגדה כי השתמשה בשיטות אימון קשוחות שהיו נהוגות בעבר, והיא אף הושעתה זמנית מאימון. היא נישאה והתגרשה מספר פעמים ולמדה לחיות באריזונה. ב־2001 הופיעה תביעה קטנה של גנבה, אך היא הכחישה את ההאשמות.
הופעתה של קורבוט סימנה מעבר בסגנון התעמלות הנשים: היא הביאה תרגילים אקרובטיים קצרים ומרוכזים. מאז, המתעמלות הבולטות היו צעירות יותר וההופעות הפכו לקצביות ומלאות אקרובטיקה. השינוי הזה הגדיל את הפופולריות של הענף והביא יותר צעירות לעסוק בו, לפי הערכות שהוזכרו בזמן ההופעה שלה.
בשלב מאוחר יותר קורבוט ביקרה את מאמנה רנאלד קניש. היא טענה שהאימונים היו קשים מאוד ושהיא נדרשה להתאמן שעות רבות ולתעד את האוכל והשתייה שלה. היא גם טענה שהאימונים גרמו לפציעות. קניש הכחיש חלק מההאשמות והכחיש טענות קשות יותר נגדו.
אולגה קורבוט נולדה ב־1955 בגרודנו. היא מתעמלת מפורסמת מברית המועצות.
היא התחילה להתאמן קטנה. בגיל 14 כבר הראתה תרגילים חדשים. שני התרגילים נקראו על שמה: "קורבוט סלטו", סלטה לאחור על הקורה (קורה = קורה צרה), ו"קורבוט פליפ", סלטה לאחור מהמקבילים (מקבילים = זוג מוטות בגבהים שונים).
ב־1972 היא הופיעה באולימפיאדה והיתה אהובה על הקהל. היא נפלה פעם אחת ובכתה, וזה גרם לצופים לחבב אותה יותר. באחד המכשירים השופטים נתנו ציון שנראה נמוך, והקהל מחה חזק. בסוף היא קיבלה מדליות זהב וכסף והקבוצה שלה זכתה בזהב.
אחר כך זכתה בעוד מדליות באלופות העולם ובאליפות ברית המועצות. השתתפה באולימפיאדת מונטריאול ב־1976 וזכתה במדליה קבוצתית ובמדליה אישית. היא פרשה ב־1977, עברה לארצות הברית ועבדה כאמנת מתעמלות. היו טענות שאימוניה היו קשים מדי, והיא הכחישה חלק מהן.
קורבוט שינתה את מראה התעמלות הנשים. היא הביאה תרגילים אקרובטיים רבים. בעקבותיה המתעמלות הפכו צעירות יותר והרבה ילדים רצו להתאמן.
תגובות גולשים