אולימפיאדת ברלין (1936)

אולימפיאדת ברלין (1936) הייתה האולימפיאדה ה-11 בעת החדשה. היא נערכה בברלין, בירת גרמניה הנאצית.

ברלין כבר הייתה אמורה לארח את המשחקים ב-1916, אבל אירוע זה בוטל בגלל מלחמת העולם הראשונה. רבים מהיהודים, ובכלל זה ייצוגים מהיישוב בארץ ישראל, החרימו את המשחקים וארגנו משחקים אלטרנטיביים שאליהם הצטרפו גם ספורטאים לא יהודים.

בחודש פברואר 1936 הוכרזה החרמה ספרדית של המשחקים והונהגה תוכנית לאולימפיאדה עממית בברצלונה. כ-6,000 ספורטאים מ‑22 מדינות נרשמו, אך האירוע בוטל בגלל פרוץ מלחמת האזרחים בספרד.

אולימפיאדת ברלין הייתה הראשונה ששודרה בטלוויזיה, אם כי במעגל סגור ובאיכות נמוכה. זו גם הייתה הפעם הראשונה שבה נערך מרוץ לפיד אולימפי; זו הייתה גם האולימפיאדה הראשונה שבה נערך טורניר כדורסל אולימפי.

ספורטאים יהודים מהמדינות הבולטות, כמו ארצות הברית, אוסטריה וצרפת, החליטו שלא להשתתף והצטרפו להחרמה.

מערכת התעמולה הנאצית, בראשות יוזף גבלס, השתמשה במשחקים כדי לחזק את תדמית המשטר. (תעמולה = מסרים שמנסים לשכנע אנשים לחשוב אחרת.)
הלני ריפנשטאהל וביחד עם גבלס הפיקו את הסרט "אולימפיה", שהציג את המשחקים בצורה חזותית ומעוצבת. הסרט יצא ב‑1938 בשני חלקים. הוא זכה לשבחים אמנותיים, אבל עורר מחלוקת בגלל האספקטים הפוליטיים והמסרים הגזעניים שבו.
בנוסף, במהלך המשחקים הוסרו שלטים אנטישמיים במטרה לשפר את הרושם החיצוני. עם זאת, לאחר המשחקים נשמעו טענות שספורטאים זכו להפליה בגלל מוצאם.

המכרז לאירוח התקיים ב‑1931, זמן קצר לאחר שהמדינה הספרדית הפכה לרפובליקה ושנתיים לפני עליית היטלר לשלטון.

(נתוני מדליות לא כלולים כאן.)

האולימפיאדה כללה שידור טלוויזיוני, מרוץ לפיד ראשון, וטורניר הכדורסל האולימפי הראשון.








בתחרות הקלע/הרומח לנשים שלוש המנצחות היו יהודיות: אילונה אלק‑שהרר (הונגריה) זכתה בזהב, הלנה מאייר (גרמניה) בכסף, והצדיעה במועל יד על דוכן המנצחים, ואלן פרייס (אוסטריה) בארד.


"אולימפיה" הוא סרט תיעודי בימוי והפקה של לני ריפנשטאהל, שיצא ב‑1938 בשני חלקים. זהו הסרט הרשמי הראשון של המשחקים האולימפיים. הסרט זכה לשבחים, אך גם עורר ביקורת על שימושיו הפוליטיים.

אולימפיאדת ברלין התקיימה ב‑1936 בעיר ברלין שבגרמניה. אז שלטו שם הנאצים.

ברלין הייתה אמורה לארח את המשחקים גם ב‑1916, אבל הם בוטלו בגלל מלחמה גדולה. כמה ספורטאים יהודים לא רצו להשתתף ב‑1936. הם ארגנו משחקים אחרים כאפשרות חלופית.

ספרד תכננה לא לרשת את המשחקים ולערוך אולימפיאדה עממית בברצלונה. מעל 6,000 ספורטאים נרשמו. אבל פרצה שם מלחמה, והאירוע בוטל.

בברלין שידרו לראשונה חלק מהמשחקים בטלוויזיה, אבל רק באזורים מסוימים. גם נערך לראשונה מרוץ לפיד (הנורה שנישאת מהעיר לאצטדיון). בפעם הראשונה היה גם תחרות כדורסל באולימפיאדה.

הממשלה הנאצית השתמשה באירוע כדי להראות שהיא חזקה ו"טובה". זאת תעמולה, כשהממשלה מנסה לשכנע אנשים במשהו. הם גם זימנו את הסרט "אולימפיה" של לני ריפנשטאהל, שיצא ב‑1938 בשני חלקים. את הסרט חלק אהבו, וחלק אמרו שהוא בעייתי בגלל המסרים הפוליטיים.

בחלק מתחרויות הנשים, שלוש זוכות במדליות היו יהודיות: אילונה אלק‑שהרר, הלנה מאייר ואלן פרייס. מאייר מצדיעה כשהעמידה על הפודיום.

(כמה מדינות שלחו ספורטאים שלא השתתפו.)

(הממשלה השתמשה במשחקים כדי לשפר את הדימוי שלה.)

הסרט על האולימפיאדה יצא ב‑1938. הוא מפרט את האירועים והעיצוב הוויזואלי של המשחקים.