אולם תיאטרון

המילה "תיאטרון" מגיעה מיוונית ופירושה "מקום להסתכלות". לכן לאולם התיאטרון, כלומר למקום הפיזי שבו מתקיימת ההצגה, יש השפעה גדולה על האופן שבו היצירה נתפסת.


הבמה היא המרחב שעליו מציגים השחקנים את המחזה. יש חמש צורות יסוד לארגון המרחב:

תיאטרון הפרוסניום (פרוסקניון), מבנה סגור שבו קיר עם פתח מפריד בין הבמה לקהל. ההצגה נראית בתוך "מסגרת", והקשר בין הצופים לשחקנים מצומצם. צורה זו מתאימה ליצירת אשליה של מציאות (ריאליזם).

במת זירה, הבמה במרכז והקהל מקיף אותה מכל הכיוונים. השחקנים חייבים לשחק לכל הצדדים, והקשר עם הקהל קרוב ואינטימי. בדרך כלל במות כאלה תפאורה מצומצמת וכניסות השחקנים נחטפות לעין.

במה פורצת, הקהל יושב בשלוש צידי הבמה. זה דומה לזירה, אך יש רקע ותפאורה מאחור, והכניסות מהבמה ברורות יותר. היחס לאינטימיות נשמר.

מקום הצגה מאולתר, המטרה היא למחוק את ההפרדה בין במה לאולם. זה מעודד מעורבות גבוהה של הקהל. עמותות או קבוצות יכולות להשתמש באולמות רגילים ולשנותם, או להביא חללים מיוחדים.

מולטיפוקוס, שימוש במספר מוקדים בו זמנית. סביב הצופה מתרחשות פעילויות שונות והוא בוחר במה להתמקד. משלבים חומרים כמו משחק, ריקוד, סרטים, מוזיקה ושילובי תאורה.


אולם תיאטרון עובד במודלים שונים של הפעלה וארגון קהל, לפי הצורה והיעוד של ההצגה.

התיאטרון הוא מילה מיוונית. פירושה "מקום לצפייה". לכן איך נראה האולם משנה את ההצגה.


הבמה היא המקום שבו השחקנים עומדים ומשחקים.

תיאטרון הפרוסניום (פרוסקניון), הקהל יושב מול הבמה. יש מסגרת כמו חלון סביב ההצגה.

במת זירה, הבמה באמצע. הקהל מקיף את הבמה מכל הכיוונים.

במה פורצת, הקהל יושב בשלושה צדדים. יש רקע ותפאורה מאחור.

מקום הצגה מאולתר, הבמה והקהל לא מופרדים. השחקנים קרובים לצופים.

מולטיפוקוס, סביב הצופה קורים כמה דברים. כל אחד יכול לבחור במה להתבונן.


אולמות עובדים בדרכים שונות, לפי סוג הבמה וההצגה.