אונומטופיה

אוֹנוֹמָטוֹפֵּיָה (על פי האקדמיה: תַּצְלִיל) היא מילה שצליל הגייתה מזכיר את מה שהיא מסמנת. דוגמאות בעברית: "לצפצף" ו"בקבוק". בעת העתיקה נטו לראות בתצליל מקור לשפה כולה, ודעה זו נדחתה ברוב המדע, אבל במחקר השוואתי ממשיכים לבחון עד כמה חלק מהמילים מקורם בצלילים.

המילה נובעת מיוונית: ὀνοματοποιία, ״יוצר שמות״. אונומטופיה היא שימוש במילים שנוצרו מחיקוי צלילים מן הטבע או מהקול האנושי. בלשנים שמקבלים שהשפה שרירותית עדיין רואים לאונומטופיה מעמד מיוחד, כי יש לה קשר ישיר בין צליל ומשמעות.

באנושית ובעברית יש מילים שמקורן בחיקוי צלילים. עם הזמן חלקן איבדו את הקשר לצליל בגלל שינויים בהגייה ובמבנים הדקדוקיים. שינויי עיצורים ותנועות גורמים לעיתים לאיבוד צליל המקור. לדוגמה: המילים "ציפור" ו"שיר" היו בעבר עם הגאים שורקים ורטטיים, שמחקים שריקה; היום הקשר הזה פחות ברור. גם מילים כמו "דלף" ו"טפטף" קשורות לצלילי נזילה, ודומה באנגלית ל-drip ו-drop, אך הגיית האותיות השתנתה והקשר הצלילי נחלש.

שינויים בתנועות ובמבני השורש בעברית (היסוד של המילה) גם הם מטשטשים פעמים רבות את התצליל המקורי. לפעמים נשארים שרידים במילים שקשורות למים, בועות וקולות (כמו "בועה" ו"מבוע").

1. אונומטופיה אקוסטית, חיקוי צליל חיצוני, למשל שמות לציפורים כמו "קוקייה" (במקבילות בשפות שונות).

2. אונומטופיה פונוקינטית, חיקוי קולות הנוצרים באברי הקול האנושיים בזמן פעולה, למשל "ליקוק"/"יניקה" (הקולות שהפה מייצר).

3. אונומטופיה פונומטפורית (צלילי חיווי), קולות שבאמצעותם מביעים רגשות או תגובות חברתיות. דוגמאות: "אוי" להבעת צער או "מממ" להבעת טעם.

4. אונומטופיה ויזואלית, מילים שהצורה שבה מפיקים אותן מזכירה תמונה, למשל "מה" שמייצג פה פעור, או שמות כמו "פתל/עיגול" שמזכירים צורת הפה.

יש הרבה מילים שמתארות קולות וצלילים שהן אונומטופיות. בעברית מצויים גם שמות ותארים כאלה. דוגמאות קלאסיות: "בקבוק", "רישרש", "זימזם", "טפטוף", "נחירה".

בשירה משתמשים באונומטופיה כדי לחזק תמונה קולית. דוגמה משיר של זלי גורביץ':

::::חוֹפֵר חוֹפֵר בְּחוֹל נוֹזֵל
::::לַהֲפוֹך שֶׁטָח לְבוֹר צֵל

המילה "חופר" מחקה את הצליל של חדירת האת לאדמה. החזרה על הצליל במספר מילים יוצרת תמונה קולית של חפירה. גם בטקסטים עתיקים, כולל בתנ"ך, חוזרות הצלילים באופן שמשחזר רחש או קול טבעי, כמו חזרות של עיצורים המדמות סיסול או שריפה.

אוֹנוֹמָטוֹפֵּיָה (תַּצְלִיל) היא מילה שצליל שלה דומה למה שהיא מייצגת. לדוגמה "לצפצף" נשמע כמו צפצוף. "בקבוק" גם נחשב כך.

המילה באה מיוונית והיא אומרת ״יוצר שמות״. יש מילים שנוצרו כי אנשים חיקו צלילים בטבע.

לפעמים יש מילים שהיו ברורות בעבר, אבל אחרי מאות שנים ההגייה השתנתה. אז קשה לשמוע את ההקשר לצליל. למשל שמות לציפורים וקולות מים השתנו.

1. אקוסטית, חיקוי צליל חיצוני. למשל שם של ציפור.
2. פונוקינטית, חיקוי קולות שהגוף מייצר, כמו ליקוק או יניקה. (יניקה = לשאוב נוזל בפה של תינוק.)
3. פונומטפורית, קולות שאומרים כדי להראות רגש, כמו "אוי" או "מממ" (כשאוכל טעים).
4. ויזואלית, המילה נראית כמו צורת הפה כשאומרים אותה, לדוגמה "מה".

יש מילים מקסימות בעברית: "בקבוק", "זימזם", "טפטוף", "נחירה". הן עוזרות לנו לדמיין קול או פעולה.

שירים משתמשים במילים אלה כדי ליצור תמונה שמיעה חזקה. למשל השורות:

::::חוֹפֵר חוֹפֵר בְּחוֹל נוֹזֵל
::::לַהֲפוֹך שֶׁטָח לְבוֹר צֵל

החזרה על הצלילים במילים מחזקת את תחושת החפירה והרעידה בקרקע.