אופרטה

האופרטה (באיטלקית: Operetta) היא סוג של אמנות במה הדומה לאופרה. אופרה היא הצגה מוזיקלית שבה שרים רוב הדיאלוגים. באופרטה הדיאלוגים בדרך כלל מדוברים ולא תמיד מזמרים. אופרטה נחשבת למוזיקה קלאסית קלה ולעיתים עוסקת בעלילות קומיות.

האופרטה היא גם המקור למחזה המוזיקלי, או המחזמר. ההבדל העיקרי הוא שמחזה מוזיקלי (מחזמר) הוא בעיקר הצגה שמלווה במוזיקה ושירה, בעוד אופרטה היא אופרה קלה שמשלבת משחק ודיבור.

ז'אק אופנבך נחשב לאחד מאבות האופרטה הצרפתית. בין יצירותיו הידועות נמנות "הלנה היפה" (1864), "סיפורי הופמן" ו"אורפיאוס בשאול". האופרטה הצרפתית מאופיינת בחוצפה ובסאטירה, כלומר לעג מצחיק כלפי רעיונות ומנהגים.


הנציג הבולט של האופרטה בגרמנית היה יוהאן שטראוס הבן. אופרתו המפורסמת ביותר היא "העטלף" (1874), שהייתה בזמנה מאוד פופולרית. שטראוס כתב כ-16 אופרטות. זרם זה של אופרטה, המכונה האופרטה הווינאית, התאפיין ברומנטיקה קלילה, הומור וחן. גם מלחינים כמו פראנץ פון סופה ופרנץ להאר המשיכו את המסורת הזו.


האופרטה הצרפתית בולטת בעיקר בעבודתו של אופנבך. היא ידועה בסאטירה, בהלעגה של נושאים רציניים ובהומור לעגני. דוגמה התיאורטית לכך היא המקרה שבו ביקורת על עיוות מיתולוגיה רק הגבירו את העניין והביאו למכירת כל הכרטיסים.


הנציג המרכזי של האופרטה באנגלית הוא ארתור סאליבן, יחד עם התמלילים של ויליאם שוונק גילברט. הזוג גילברט וסאליבן יצר יצירות מפורסמות כמו "אוניית הצי פינאפור", "שודדי הים מפנזנס" ו"המיקדו". הסגנון האנגלי משלב את הרומנטיקה הווינאית עם החוצפה והלעג של הסגנון הצרפתי.

האופרטה היא הצגה מוזיקלית קטנה. אופרה היא הצגה מוזיקלית גדולה. באופרטה שרים, אבל הרבה דברים מדברים בדיבור רגיל.

האופרטה לעתים קרובות מצחיקה. יש בה עלילות קומיות ודמויות שמצטלחות בקומדיה.


יוהאן שטראוס הבן כתב אופרטות פופולריות. האופרטה המפורסמת שלו נקראת "העטלף". הסגנון הזה אוהב רומנטיקה עדינה והומור נחמד.


ז'אק אופנבך היה מלחין חשוב בצרפת. הוא כתב יצירות כמו "אורפיאוס בשאול". האופרטה הצרפתית נוטה לעג ולעיתים ללעג חכם ומצחיק.


באנגליה ידועים גילברט וסאליבן. הם כתבו אופרטות כמו "אוניית הצי פינאפור" ו"המיקדו". הסגנון שלהם מערב רומנטיקה עם הרבה הומור.