אורי ניסן גנסין

אורי ניסן גנסין (1879, 1913) היה סופר ותרגם ספרות לעברית. כתב בעיקר סיפורים ונובלות (נובלה = סיפור ארוך יחסית). בין הנובלות המפורסמות שלו נמצאות "הצדה", "בינתיים", "בטרם" ו"אצל". כתיבתו נחשבת למודרנית והשפיעה על סופרים כמו ס. יזהר.

אורי נולד בשנת 1879 בעיירה סטארודוב שבאימפריה הרוסית. גדל בחינוך תורני ובישיבה, שם הכיר את יוסף חיים ברנר, שהפך לידיד קרוב. את פרסומו הראשון קיבל בגיל 15 כשהמאמר שלו הודפס ב"המליץ". מאוחר יותר הוזמן לוורשה על ידי נחום סוקולוב והמשיך לפרסם שירים, סיפורים ותרגומים.

בשנים הראשונות לפרסומיו עבד בתרגום ובהוצאה לאור. ב-1904 פורסם אצלו קובץ הסיפורים "צללי החיים". ב-1906 יסד יחד עם שמעון ביחובסקי את הוצאת "ניסיונות", שהוציאה בין השאר את סיפורו "בינתיים" ואת תרגומיו לצ'כוב. נדד בין ערים כמו קייב, ורשה ולונדון, וסבל מצרות כלכליות ובעיות בריאות. ב-1907 עזר לברנר בלונדון, ושנים לאחר מכן בא לקצר תקופות בארץ ישראל. בשנת 1913 נפטר בוורשה ממחלת לב בגיל 34. מצבת קברו בוורשה שמורה עד היום.

גנסין נחשב למחדש בפרוזה העברית בתקופת התחייה. הוא ניסח לשון מדויקת ועשירה והשתמש בשיטות חדשות בעיצוב הסיפור. חלק מסיפוריו נכתבו בזרם התודעה, שיטה ספרותית המנוסחת כדי להראות מחשבות הדמות כפי שהן עולות בראש.

קבלת הקהל בימיו הייתה מורכבת; חלק מהקוראים לא הבינו את סגנונו החדש. עם זאת, מבקרים בולטים העריכו את כשרונו. לאחר מותו הופיע סיפרו האחרון "אצל". עניין מחודש ביצירתו התעורר בשנות החמישים, ומחקרים שונים הדגישו את חשיבותו והשפעתו על דורי כותבים שבאו אחריו.

אורי ניסן גנסין נולד ב-1879 ונפטר ב-1913. הוא כתב סיפורים ונובלות. נובלה היא סיפור ארוך יחסית, לא רומן.

הוא גדל בישיבה ולמד שם עם יוסף חיים ברנר, שהיה חברו. בגיל 15 פרסם את מאמרו הראשון. הוא עבד בתרגום ופרסם ספר סיפורים ב-1904. נסע לערים שונות ועזר לברנר בלונדון. חייו היו קשים מבחינה כלכלית והוא סבל ממחלה. מת בוורשה בגיל 34.

גנסין חידש את הדרך לכתוב בעברית. הוא כתב בשפה מיוחדת ומדויקת. חלק מסיפוריו כתובים בזרם התודעה (זה אומר שהסיפור מראה מחשבות כמו שהן עולות בראש הדמות). כמה מסיפוריו המוכרים הם "הצדה", "בינתיים" ו"אצל". אחרי מותו קראו עבודותיו שוב, ונדמה שהן עדיין מעניינות קוראים היום.