אורלנדו לאסוס

אורלנדו לאסוס (גם בשמות אחרים; 1532 או 1530, 14 ביוני 1594) היה מלחין פרנקו‑פלמי מהרנסאנס המאוחר. הוא נחשב, לצד ג'ובאני פלסטרינה, לאחד המייצגים הראשיים של פוליפוניה בשלה, סגנון שבו שורות קוליות רבות נעות בו‑זמנית ויוצרות טקסטורה מורכבת, והיה מוזיקאי מפורסם ומשפיע באירופה בסוף המאה ה‑16.

לאסוס נולד במונס (כיום בבלגיה). על ילדותו שרדו סיפורים לא מאומתים, למשל שהוא נחטף בשל קולו היפה. בגיל 12 יצא מסביבת הולדתו עם פראנטה גונזאגה ועבר בין מרכזים איטלקיים כמו מנטואה, סיציליה ומילאנו (1547, 1549), שם הושפע מהמדריגל, ז'אנר שירי רב‑קולי איטלקי.
בשנות ה‑50 עבד כנגינה וזמר בנאפולי ורומא. ב־1553 מונה למאסטרו די קאפלה (מנצח ומנהל מוזיקלי של מקהלה) בבאזיליקה די סן ג'ובאני אין לאטראנו ברומא, משרה חשובה שבה החזיק שנה אחת. ב‑1556 הצטרף לחצר דוכס בוואריה במינכן, שם התקבע וסיפק מוזיקה לחצר במשך שארית חייו. קיבל תארי כבוד מאמפרור, האפיפיור ומלך צרפת, ונדנדות להעמיד לו משרות זרות לא שינו את שרותו במינכן.
בסוף שנות ה‑70 וה‑80 ביקר באיטליה ושמע רעיונות חדשניים, אך שמר על גישה שמרנית ושכלל את סגנונו. בשנות ה‑90 חלה והוא טופל בבעיה שתוארה כמחלת מלנכוליה. יצירתו האחרונה הייתה המחזור הרוחני "לאגרימה די סן פייטרו" (21 מדריגלים רוחניים), שהוקדש לאפיפיור קלמנט השמיני ופורסם אחרי מותו ב־1595. מת במינכן ב‑14 ביוני 1594, ביום שנודע לו על כוונת פיטוריו.

לאסוס היה מלחין פרודוקטיבי ומגוון ביותר. הוא כתב יותר מ‑2,000 יצירות בארבע שפות עיקריות של זמנו: לטינית, איטלקית, צרפתית וגרמנית. בין היצירות נמנים כ־530 מוטטים (יצירות פוליפוניות קצרות לטקסט דתי), כ־175 מדריגלים ווילאנלות איטלקיות, כ־150 שאנסונים צרפתיים וכ־90 לידר גרמניים. לא מוצאים יצירה אינסטרומנטלית בלעדית שלו, אבל חלק מיצירותיו עובדו לכלים על ידי אחרים.

לאסוס נשאר קתולי והשפעות הקונטרה‑רפורמציה ניכרות בכתביו המאוחרים. הוא כתב מוזיקה לטקס הרומי, מגוון מגניפיקטים (שירי הודייה לכבוד מרי), מדריגלים רוחניים ומחזורים לפולחן. רבים מיצירותיו הליטורגיות מותאמות לטקסט, ומטרתן להעצים את החוויה הדתית.

כמעט 60 מיסות שמורות, רבות מהן מיסות פארודיות, מיסות שבנויות על חומרים מוזיקליים חילוניים שלו או של אחרים. כתב גם מיסות קצרות (missa brevis) להתאים לטקסים קצרים, ולמישטלד כמו "מיסת הצייד". כמה מיסות מראות השפעה ונציאנית בטכניקות פוליכוראליות (שימוש בשתי מקהלות נפרדות).

חלק מיצירותיו משויכות ל"מוזיקה רזרבאטה", סגנון שמדגיש ביטוי רגשי חזק, כרומטיות (תנועות הרמוניות שאינן סטנדרטיות) ופנייה לאוזן המיומנת. דוגמה בולטת היא סדרת 12 המוטטים Prophetiae Sibyllarum, שבה כרומטיות נועזת שנראתה קיצונית לתקופתו. הוא חיבר גם ארבעה פסיונים (פאשים) לכל אחד מהשליחים, כולם א‑קפלה (ללא ליווי כלי). המוטטים שלו נעים מרגעים נשגבים ועד להומור מוזיקלי בלתי שגרתי, כמו ב‑super flumina Babylonis.
המבחר שלו ל"שבעה מזמורים לדוד" נחשב לאחד הקבצים החשובים של מזמורי התשובה ברנסאנס.

לאסוס כתב בכל הצורות החילוניות הגדולות: מדריגלים איטלקיים (שירים רב‑קוליים), שאנסונים צרפתיים ולידר גרמניים. שיריו היו פופולריים מאוד ברחבי אירופה. במדריגלים שלו נשמרה לעתים חתימה אישית, והוא נהג לאגד שירים בספרים מחזוריים שניתן היה להשמיע כיחידה אחת.

מדריגליו מצטיינים במלודיות קליטות ובגיוון של טקסטים, מפטררקה ועד שירי־פזמון קלילים. הוא לעיתים הוסיף את שמו או צורות נשמעיות שלו כחתימה מוזיקלית.

כתב כ־150 שאנסונים, שנפוצו מאוד וזכו לעיבודים לכלי נגינה. רובם נכתבו בשנות ה‑50 והיו פופולריים לאורך חייו.

הלידרים בגרמנית נכתבו מאוחר יותר בחייו והם שונים בטון ובנושא מהשאנסונים והמדריגלים. חלקם דתיים, וחלקם שירי חג או שתייה.

רכס הרי לאסוס באי אלכסנדר באנטארקטיקה נקרא על שמו.

אורלנדו לאסוס (1530 או 1532, 1594) היה מלחין רנסאנס. מלחין = מי שכותב מוזיקה. הוא נחשב לאחד המפורסמים והמשפיעים של זמנו.

נולד במונס, במקום שנמצא היום בבלגיה. כילד נסע לאיטליה עם משפחה חשובה. בגיל צעיר עבד במקומות כמו מילאנו, נאפולי ורומא. ב‑1556 עבר למינכן ועבד בחצר הדוכס. שם נשאר לימיו.
לאסוס קיבל כבוד גדול: קיסר והאפיפיור כיבדו אותו. בשנותיו האחרונות חלה. יצירתו האחרונה התקשרה לתקווה ותשובה דתית.

הוא כתב יותר מ‑2,000 שירים ויצירות בקולות רבים. הוא כתב בשפות רבות: לטינית, איטלקית, צרפתית וגרמנית. רוב יצירותיו הן לשירה בלי כלים, אבל אחרים עיבדו אותן לכלים.

לאסוס כתב גם מוזיקה לכנסייה וגם שירים חביבים שאנשים אהבו לשמוע. בין יצירותיו המפורסמות יש סדרת מדריגלים בשם "לאגרימה די סן פייטרו" וסט מוטטים בשם Prophetiae Sibyllarum.

הר שם לאסוס באנטארקטיקה נקרא על שמו.