אורנוס

אוּרָנוּס (Uranus; בשפה העברית: אוֹרוֹן) הוא כוכב הלכת השביעי מהשמש. ממוצע המרחק שלו מהשמש הוא כ־19.1914 יחידות אסטרונומיות (AU). הוא נמנה עם ארבעת ענקי הגזים, ותת‑הקטגוריה שלו היא "ענק קרח", כלומר ענק גז המכיל הרבה חומרים קפואים או נמוכים בטמפרטורה, כמו מים, אמוניה ומתאן.


אורנוס נצפה פעמים רבות לפני שהוכרז ככוכב לכת. התצפית המוקדמת המוזכרת ביותר היא של ג'ון פלמסטיד ב־1690. בין 1750 ל־1769 רשם אותו פייר שארל לה‑מונייה מספר פעמים. סר ויליאם הרשל גילה אותו בטלסקופ ב־13 במרץ 1781, ודיווח עליו כתחילה כשביט. נוויל מסקלין ומדידות מסלול מאוחרות יותר הראו שמסלולו כמעט מעגלי, ולכן מדובר בכוכב לכת ולא בשביט. הרשל קיבל הכרה רשמית, כולל מלגה מהמלך ג'ורג' השלישי.


הרשל הציע את השם Georgium Sidus על שם המלך. השמות שהוצעו אחר כך כללו Herschel ו‑Neptune. יוהאן אלרט בודה הציע את השם Uranus, על שם אל השמיים היווני, והשם התקבל בסופו של דבר ברחבי העולם עד אמצע המאה ה‑19. ב־2009 העניקה האקדמיה ללשון העברית את השם העברי אוֹרוֹן, שפירושו "אור קטן".


אורנוס הוא השלישי בגודלו מבין ענקי הגז וקטנו כ־51,118 קילומטר בקוטר. הוא סובב סביב צירו בצורה חריגה: צירו מוטה בכ־97.86 מעלות יחסית למישור מסלולו, מה שגורם לכך שכל קוטב מואר במשך כ־42 שנות ארץ ואז חשוך 42 שנים. משך שנתו הוא כ־84.01 שנות ארץ, ומהירותו במסלול סביב השמש היא בערך 6.81 קמ"ש.


אטמוספירתו של אורנוס עשויה בעיקר ממימן והליום, עם מתאן שנותן לה צבע חיוור. מתחת לאטמוספירה יש מעטפת עבה של "קרח", שילוב של מים, אמוניה ומתאן בצורת נוזל חם וצפוף. בלבו ליבה מותכת של סלעים ומתכות.

המסה של אורנוס היא כ־14.5 ממסת כדור הארץ. הצפיפות הממוצעת היא כ־1.27 גרם לסמ"ק, כלומר הוא עשוי רבות מחומרי קרח ולא בעיקר ממתכת וסלע. חלוקת המסה משוערת: בין 9.3 ל‑13.5 ממסת הארץ בקרח, 0.5, 1.5 ממסת הארץ במימן והליום, ושאר המסה בחומר סלעי. המודל הסטנדרטי מתאר שלוש שכבות: ליבה סלעית קטנה, מעטפת קרח גדולה ומעטפת חיצונית של מימן/הליום.

הלחץ במרכזו גבוה מאוד, סדר גודל של מיליוןי ברים, והטמפרטורה מגיעה לאלפי קלווין. במעטפת העמוקה יתכנו תהליכים שמפרקים מתאן, ובעקבות כך פחמנים עשויים להתעבות וליצור "גשם יהלומים" בתיאוריה שהוצעה במחקרים.


(אין פירוט נוסף בטקסט על שדות מגנטיים.)


טמפרטורת פני השטח של אורנוס היא כ־־214 מעלות צלזיוס. רוחות באטמוספירה מגיעות למהירויות של עד כ־500 קמ"ש.


לאורנוס 29 ירחים ידועים. שמות הירחים מגיעים מדמויות במחזות של ויליאם שייקספיר ואלכסנדר פופ. הם מחולקים לקטגוריות: חמישה ירחים גדולים, 14 ירחים פנימיים ו־10 ירחים לא שגרתיים במסלולם. בין הירחים הפנימיים המפורסמים הם קורדיליה ואופליה. שני ירחים התגלו בנובמבר 2023 ובפברואר 2025.


לאורנוס מערכת של 13 טבעות דקות. הטבעות הראשונות נתגלו בשנת 1977 כשהן הסתירו כוכב מעברן.



אורנוס הוא כוכב הלכת הראשון שהתגלה באמצעות טלסקופ.


הגשושית וויאג'ר 2 עברה ליד אורנוס ב־24 בינואר 1986. היא גילתה עשרה ירחים חדשים וחקרה את האטמוספירה ואת מערכת הטבעות. הדימות והממצאים שלה סיפקו את רוב המידע המפורט שיש לנו על כוכב הלכת.

אוּרָנוּס נקרא גם אוֹרוֹן בעברית. זהו כוכב הלכת השביעי מהשמש. המרחק הממוצע שלו הוא כ־19.1914 יחידות אסטרונומיות. "יחידת אסטרונומית" היא המרחק בין כדור הארץ לשמש.


האדם שגילה אותו בטלסקופ היה ויליאם הרשל ב־13 במרץ 1781. אסטרונומים ראו אותו גם לפני כן, אבל חשבו שהוא כוכב רגיל.


השם Uranus מגיע משם אל השמיים במיתולוגיה. ב־2009 קבעו בעברית את השם אוֹרוֹן, שפירושו "אור קטן".


אורנוס גדול, הקוטר שלו כ־51,118 קילומטרים. צירו מוטה כמעט ב־98 מעלות. לכן כל קוטב נשאר אור במשך כ־42 שנה, ואז חשוך 42 שנה. שנה של אורנוס היא כ־84 שנים של כדור הארץ.


האוויר סביב אורנוס עשוי בעיקר ממימן והליום. יש בו גם מתאן, שגורם לצבע חיוור. מתחת לאוויר יש שכבה עבה של "קרח", מים, אמוניה ומתאן בצורת נוזל חם. במרכז יש ליבה סלעית.

המאסה שלו כ־14.5 פעמים מאסתו של כדור הארץ. הצפיפות נמוכה, ולכן יש בו הרבה חומרים קפואים.


(לא נמסרו פרטים נוספים בטקסט על שדות מגנטיים.)


בקירוב, פני אורנוס קרירים מאוד: כ־־214 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. רוחות חזקות נושבות שם, עד כ־500 קמ"ש.


לאורנוס 29 ירחים. השמות שלהם לקוחים מדמויות של שייקספיר ואלכסנדר פופ. יש להם 3 קבוצות: ירחים גדולים, פנימיים וירחים עם מסלולים מוזרים.


לאורנוס 13 טבעות דקות. הטבעות גלוּוּ לראשונה בשנת 1977.


הגשושית וויאג'ר 2 עברה ליד אורנוס ב־24 בינואר 1986. היא גילתה ירחים חדשים וחקרה את האטמוספירה ואת הטבעות.