אורסולה מלבין (12.4.1917, 3.6.2020) הייתה פסלת ישראלית ילידת ברלין.
ב-1939 נמלטה לז'נבה שבשווייץ, שם למדה באקדמיה לאמנות והחלה לפתח את עבודתה. במהלך לימודיה הכירה את הפסל הנרי פיקוט (או פאגוט) ונישאה לו. הנרי זכה במהרה להכרה, ואורסולה גם היא קיבלה הכרה בהדרגה, למרות שהפיסול היה תחום שנשלט בעיקר על ידי גברים.
בתחילת דרכה חתמה רק בשם משפחתה, כדי להקשות על זיהוי שהיא אישה. את יצירותיה תכננה לעיתים בישראל, אך את היציקה, שיטה שבה שופכים חומר נוזלי לתבנית כדי ליצור פסל, ביצעה בשווייץ.
הגיעה לראשונה לישראל ב-1964 כמתיירת, וב-1967 רכשה בית בעין הוד. היא חילקה את זמנה בין הבית שבעין הוד לבין ביתה בז'נבה. בעין הוד ציירה ויצרה את הסקיצות, ואת היציקות עשתה בחו"ל.
רוב פסליה היו דמויות של נשים, ילדים וגברים. זכתה בפרסים שונים, בהם פרס האקדמיה הצרפתית לאמנות. לאחר שהציבה פסלים בחצר ביתה בעין הוד והבינה שהמקום מושך מבקרים, הגתה את רעיון גן הפסלים הציבורי.
בנתה את גן הפסלים בחיפה (שדרות הציונות 114) במימון אישי ותרמה לו 29 פסלים. לאחר שפסל ברונזה כבד נגנב, תרמה פסל חלופי. נפטרה בשווייץ ב-3 ביוני 2020.
אורסולה מלבין נולדה בברלין ב-1917. משפחתה הייתה של רופאים.
ב-1939 היא ברחזה לז'נבה בשווייץ ולמדה שם אמנות. היא הכירה ונישאה לפסל הנרי פיקוט.
בתחילת דרכה חתמה רק בשם משפחתה. כך קשה היה לדעת שהיא אישה.
הגיעה לישראל ב-1964. ב-1967 קנתה בית בעין הוד. היא חיה לפעמים בעין הוד ולפעמים בז'נבה.
בעין הוד היא תכננה את הרעיונות לפסלים. את היציקה העשויה מתכת עשה צוות בשווייץ. היציקה, שופכים מתכת לתבנית כדי ליצור פסל.
היא יצרה הרבה דמויות של נשים, ילדים וגברים. קיבלה פרסים חשובים, כולל פרס מהאקדמיה הצרפתית.
חצר ביתה בעין הוד הפכה למקום שמבקרים רואים בו את הפסלים. כדי להראות את העבודות להמון, היא בנתה גן פסלים בחיפה בשדרות הציונות 114. היא שילמה על הבניין ונתנה לגן 29 פסלים. אחרי שפסל ברונזה כבד נגנב, היא נתנה פסל אחר במקומו.
נפטרה בשווייץ ב-3 ביוני 2020.
תגובות גולשים