אורפאו נגרו

אורפאו נגרו (בפורטוגזית: Orfeu Negro, "אורפאוס השחור") הוא סרט ברזילאי־צרפתי־איטלקי משנת 1959 בבימויו של מרסל קאמי. הסרט מבוסס על מחזה (הצגה) של ויניסיוס דה מוראיס בשם Orfeu da Conceição. זו גרסה מודרנית למיתוס היווני של אורפאוס ואאורידיקה, המתרחשת בריו דה ז'ניירו בזמן הקרנבל.

אורפאו, כהה עור, עובד ככרטיסן בחשמלית ונגן גיטרה. הוא כוכב באחד מבתי הספר לסמבה של הקרנבל. הוא מאורס למירה, אך מתאהב באורידיקה היפה. אורידיקה ברחה מהכפר כי פחדה ממישהו שרודף אחריה ומאיים עליה. היא מגיעה לבת־דודה סרפינה בריו, פוגשת את אורפאו ומתאהבת בו ממבט ראשון. בליל הקרנבל האוהבים נרדפים על ידי מירה הקנאה וגם על ידי דמות שמייצגת את המוות. את דמות המוות גילם אדמר דה סילבה, שהיה אלוף אולימפי פעמיים בקפיצה משולשת.

הסרט ידוע גם בזכות הפסקול בבוסה נובה (סגנון מוזיקה ברזילאי), שחיבר אנטוניו קרלוס ז'ובים. כולל את השיר המפורסם "הבוקר של הקרנבל" (Manhã de Carnaval) של לואיס בונפה. הסרט זכה בדקל הזהב בקאן, באוסקר לסרט הזר ובגלובוס הזהב לשנת 1960. ב־1999 יצאה גרסה מחודשת בשם "אורפאו" בבימוי קרלוס דיאגוס, עם מוזיקה של קייטנו ולוזו.

אורפאו נגרו (Orfeu Negro) הוא סרט משנת 1959. הבמאי הוא מרסל קאמי. הסרט מבוסס על מחזה. מחזה זה הוא הצגה על הבמה.

הסיפור מתקיים בריו דה ז'ניירו בזמן הקרנבל. אורפאו עובד בכרטיסים בחשמלית ונגן גיטרה. הוא מאורס למירה, אבל פוגש את אורידיקה. אורידיקה ברחה מהכפר כי פחדה. היא גרה אצל בת־דודה בשם סרפינה. אורפאו ואורידיקה מתאהבים. בליל הקרנבל יש דמויות שמנסות להפריד ביניהם, וגם דמות שמייצגת את המוות.

לסרט יש מוזיקה יפה בסגנון בוסה נובה. השיר הידוע מן הסרט נקרא "הבוקר של הקרנבל". הסרט זכה בפרסים חשובים, כולל פרס גדול בפסטיבל קאן ופרס אוסקר. ב־1999 נעשתה גרסה חדשה בשם "אורפאו" עם מוזיקה של קייטנו ולוזו.