אורפאוס

אוֹרפאוּס (ביוונית עתיקה: Ὀρφεύς) הוא גיבור מיתי ואל למחצה. אביו לפי גרסאות שונות היה אויגרוס, מלך תרקיה, או האֵל אפולו. אמו הייתה קאליופה, מוזה, אלוהית-השראה של שירה ומוזיקה.

אורפאוס קיבל מאפולו כלי נגינה שנקרא לירה. לירה היא כלי מיתר עתיק, דומה לנבל קטן. נגינתו הייתה כה יפה שהיא הקסימה בני אדם, חיות, עצים ואפילו אבנים. הארגונאוטים לקחו אותו למסעם כדי לשכך את הים ולחזק את רוחם.

אורפאוס התחתן עם הנימפה אאורידיקה. היא נשכה על ידי נחש ומתה כשברחה מסאטיר, יצור מיתולוגי שרדף אחריה. אורפאוס לא יכול היה לקבל את מותה. הוא ירד לשאול, עולם המתים, כדי להשיב אותה.

בשאול (העולם של המתים) הוא רכן את כארון, הספן שמעביר נשמות, והרדיך בקרבוס, כלב השאול בעל שלושה ראשים. שירתו ריככה גם את אדס ופרספונה, שליטי השאול, והם הסכימו להחזיר את אאורידיקה בתנאי שאורפאוס ילך לפניה ולא יסתכל אחורה עד שיוצאו לגמרי.

כשכבר עמדו כמעט מחוץ לשאול, אורפאוס פנה אחורה כדי לראות את אאורידיקה. היא נעלמה ונאמר לו "היה שלום", כך אבדה לו ההזדמנות להחזירה.

סופו של אורפאוס הגיע כשמיינאדות, עוקבות טקסיות של האל דיוניסוס, רצחו אותו. לפי המסורת, הוא גם נחשב למייסד האורפיזם, כת דתית מסתורית שנקראה על שמו.



הסיפור שימש בסיס לאופרות רבות. בין הידועות: מונטוורדי וגלוק כתבו גרסאות בולטות. גם אופנבך ושמות נוספים השתמשו בסיפור במוסיקה ובהצגות.


הסרט הברזילאי Orfeu Negro (אורפו נגרו) מ-1959, מבוסס על מחזה של ויניסיוס דה מוראיס, מעביר את הסיפור לריו בתקופת הקרנבל. הסרט זכה בפרס דקל הזהב בקאן, באוסקר לסרט הזר ובגולדן גלוב לשנת 1960. דמותו של אורפאוס מוזכרת גם בסרט שיצא ב-2022 בהקשר של אדם שנכנע ליצריו.


הזמר אלי לוזון חיבר שיר בשם "נגן אורפאוס" המבוסס על הדמות.


הסיפור מופיע גם במחזמר Hadestown. המחזמר זכה בפרס טוני למחזמר הטוב ביותר ב-2019 והוצג בווסט אנד ובברודוויי.

אורפאוס הוא גיבור מיתולוגי מיוון. הוא בן לאם מוזה. מוזה היא אלת השירה.

אפולו נתן לו לירה. לירה היא כלי נגינה עם מיתרים. כשהוא ניגן, אנשים וחיות הקשיבו בשקט.

אורפאוס אהב את הנימפה אאורידיקה. נחש הכיש אותה והיא מתה. אורפאוס יבב ולבסוף ירד לשאול. שאול הוא מקום של המתים.

בשאול הוא שכנע את אדס ופרספונה, שליטי השאול, לתת לו להוציא את אאורידיקה בתנאי שלא יסתכל אחורה. כשפנה להסתכל, היא נעלמה.

בסוף אורפאוס מת. לפי המסורת הוא גם הקים קבוצה דתית שנקראה אורפיזם.


הסיפור שימש באופרות, שירים והצגות. הסרט הברזילאי Orfeu Negro מ-1959 מֵעביר את הסיפור לקרנבל בריו. המחזמר Hadestown זכה בפרס טוני והוצג בבמות גדולות.