אות קלון

אות קלון הוא ניב בעברית החדשה. שתי המילים שבביטוי מקורן בלשון המקרא.

הביטוי משמש לתאר בושה חזקה שמיוחסת לאדם או לאירוע. לעיתים משתמשים בו כדי לומר שהבושה חמורה, עלולה להישאר זמן רב, או שאי אפשר לכפר עליה (כפרה = הסרת העבירה).


חומרה: הגנרל וולטר בדל-סמית הגיב להאשמות על טיפול לקוי בניצולי שואה וקרא להן "אות קלון". בכך הדגיש עד כמה ראה את ההאשמות כחמורות.

זמן: מזכיר הסתדרות המורים אמר שדרוג לימודים לפי רמות עלול "לטבוע אות קלון בילדים". המשפט הזה מראה שהקלון יכול להשפיע על תדמית הילד לשנים רבות.

העדר כפרה: במאמר על ליל ברתולומאוס נקרא האירוע "אות קלון עולמי", כדי לציין שלטענת הכותב אין לו כפרה.

היקף:

עלבון:


המשמעות נובעת מסמלים של בושה שהטילו אנשים בעבר. דוגמאות הן הטלאי הצהוב שהיה על בגדיהם של יהודים, ו'אות הקלון' שעל רוצח הראשון, קין, בספר בראשית.

בימי הביניים נהגו להטביע פושעים בעורם, ולהקישם לעמוד קלון כדי לביישם בציבור. גם ביצירות ספרות מזכירים את הסימון הזה, למשל בספר שלושת המוסקטרים ובספר אות השני, שבו מסומנת נערה שהרתה מחוץ לנישואין.

אות קלון הוא מונח שמשמעותו סימן בושה. שתי המילים מקורן בתנ"ך.

הביטוי אומר שמשהו יוצר בושה חזקה. לפעמים אומרים שהבושה נשארת הרבה זמן.


יש מי שקרא להאשמות חמורות "אות קלון". זה מדגיש כמה האשמות היו קשות.

מישהו אמר שחלוקת ילדים לקבוצות לפי רמות תטביע "אות קלון בילדים". הכוונה היא שזה יכול להשאיר רושם רע לאורך זמן.


בעבר הכריחו אנשים לשאת סימנים על הבגדים כדי לביישם. דוגמה כזאת היא הטלאי הצהוב של יהודים בשלטון הנאצים. (טלאי צהוב = סמל בושה)

בסיפור בראשית נאמר על רוצח הראשון, קין, שיש לו "אות". בימי הביניים הטביעו על פושעים סימנים בעורם וקישרו אותם לעמוד קלון כדי לביישם.

בספרות מופיע גם ספר בשם אות השני, שבו מסומנת נערה שהרתה מחוץ לנישואין.