מרקוס סלביוס אותוו (28 באפריל 32, 16 באפריל 69) היה קיסר רומא מ-15 בינואר עד 16 באפריל 69, בשנה שנקראת "שנת ארבעת הקיסרים". =ביוגרפיה=
בנעוריו הוא היה פראי ובזבזן. הוא היה ממקורביו של הנירון. נירון קיבל את פופיאה סאבינה לאחר שחטפו אותה מבעלה. פופיאה הייתה אשתו של נירון או פילגשו, והאותו התאהב בה. כדי להרחיקו, נשלח אותו לנהל את הפרובינקיה לוסיטניה בדרום-מערב חצי האי האיברי, שם שהה שנים רבות.
באותה פרובינקיה הוא התחבר לגלבה, מושל היספניה טארקוננסיס. גלבה כאחד מפקידי העל החליף את נירון לאחר התאבדותו. אותו קיווה שגלבה יאמצו כבנו ויורשו, אבל גלבה אימץ בסופו של דבר את לוקיוס קלפורניוס פיסו.
אותו פנה אל המשמר הפריטוריאני, חיילים ששמרו על הקיסר, והבטיח להם שכר אם ירימו מרד. חיילים אלה רצחו את גלבה ואת פיסו, ואז אותו הכריז על עצמו קיסר.
בינתיים הלגיונות בגרמניה הכריזו על ויטליוס כמנהיגם. אותו ניהל קרבות מול ויטליוס וניצח חלק מהם, אך הפסיד בקרב מכריע ליד בטריאקום בצפון איטליה. ב-16 באפריל 69 התאבד, כדי שלא להאריך מלחמת אזרחים. ההיסטוריון סווטוניוס ציין את מותיו כדוגמה להשקפת הסטואה, פילוסופיה המדגישה שליטה עצמית ודאגה לטובת הציבור.
מרקוס סלביוס אותוו (32, 69) היה קיסר רומא קצר זמן בשנת 69. =ביוגרפיה=
כאשר היה צעיר הוא היה פראי. הוא היה קרוב לנירון, קיסר קודם.
אותו התאהב בפופיאה סאבינה. נירון שלח אותו ללוסיטניה, פרובינקיה רחוקה, לשנים רבות.
שם הוא הכיר את גלבה. אחרי שנירון מת, גלבה הפך לקיסר. אותו קיווה שגלבה יאימץ אותו כבנו.
כאשר גלבה אימץ מישהו אחר, אותו שכנע חיילים להרוג את גלבה ופיסו. המשמר הפריטוריאני, החיילים ששומרים על הקיסר, עזר לו.
הלגיונות בגרמניה תמכו בויטליוס. אותו נלחם אך הפסיד בקרב חשוב בצפון איטליה. ב-16 באפריל 69 הוא התאבד בעדינות, כדי שלא תהיה מלחמת אזרחים ארוכה.
היסטוריון בשם סווטוניוס אמר שהתנהגותו הראתה רוח של הסטואה. הסטואה היא דרך לחשוב על שליטה עצמית וטובת הכלל.
תגובות גולשים