אטיוד

איטיוד (Étude, לימוד) הוא יצירה מוזיקלית קצרה שנועדה לתרגל בעיה טכנית בנגינה. יש אטיודים שנכתבו בעיקר כדי לשפר טכניקה, כמו אלה של קארל צ'רני לפסנתר ורודולף קרויצר לכינור.

חלק מהאטיודים הפכו ליצירות אמנות של ממש. דוגמה בולטת הן 24 האטיודים של פרדריק שופן (Op.10 ו-Op.25), שנחשבים לקשים טכנית אך גם רגשיים ועוצמתיים. מלחינים נוספים שכתבו אטיודים לפסנתר כוללים פרנץ ליסט, קלוד דביסי וסרגיי רחמנינוב.

אטיודים לתרגול קיימים מהמאה ה-18. צ'רני בלט ככותב אטיודים תרגוליים, אך שופן הפך את הז'אנר לחשוב יותר במוזיקה הקלאסית. אטיודים יכולים לבנות צורות שונות, ולעיתים להיכלל בקבוצות גדולות יותר; דוגמה לכך היא קבוצת האטיודים הסימפוניים של רוברט שומאן, שכותרתה בגרסתה השנייה היא "Études en forme de Variations".

גם לכלים אחרים יש אטיודים, כמו אלה של קרויצר לכינור והאטיודים לגיטרה של הייטור וילה-לובוס. קיימים אטיודים שהם בעיקר תרגילים חוזרניים, למשל 60 האטיודים מתוך "הפסנתרן הווירטואוז" של צ'ארלס לואיז הנון. מורים מסוימים טוענים שאטיודים טכניים בלבד אינם בעלי ערך ואף עלולים להזיק, ואבי וייטסייד נמנעה מלנגן אטיודים כאלה.

איטיוד (Étude, לימוד) הוא קטע מוזיקה קצר. מטרתו לעזור לנגן לתרגל קושי בנגינה.

יש אטיודים שנכתבו רק לתרגול. דוגמה היא קארל צ'רני לפסנתר. יש אטיודים שהם גם יצירות יפות להאזנה. שופן כתב 24 אטיודים כאלו. הם קשים אבל מלאי רגש.

אטיודים נכתבו כבר במאה ה-18. יש אטיודים לכלים אחרים, כמו לכינור של קרויצר ולגיטרה של וילה-לובוס.

חלק מהאטיודים הם פשוט תרגילים חוזרים, כמו 60 התרגילים של הנון בספרו "הפסנתרן הווירטואוז". יש מורים שחושבים שאטיודים כאלה לא מועילים, וימנעו מללמד או לנגן אותם.