איוו ג'ימה

איוו ג'ימה (יפנית: 硫黄島, "אי הגופרית", רשמית Iō-tō) הוא אי געשי בשרשרת איי אוגסווארה, כ-1,200 קילומטר דרומית לטוקיו. היום האי אינו מיושב ונמצא מנהלית כחלק מאוגסווארה שמשויכת לעיר טוקיו. הוא מפורסם בעיקר בגלל קרב איוו ג'ימה במלחמת העולם השנייה. הצבא האמריקני שלט באי עד 1968, ואז הוחזר ליפן.

השם הופיע לראשונה במפות של ג'יימס קוק ב-1779 כ"אי הגופרית". לאורך הזמן הושמעו וריאציות שונות של השם ביפנית וברומאג'י, כמו Iō-tō ו-Iō-jima. בגלל שימוש רחב בזמן המלחמה ובתקשורת, הגייה כ"איוו ג'ימה" הפכה נפוצה. ב-18 ביוני 2007 הודיעה רשות סקר גיאוגרפי יפנית שישוב השם הרשמי להיגוי הישן Iō-tō. השינוי משפיע רק על ההגייה, לא על הכתיבה בקאנג'י (硫黄島).

האי דמוי משולש, כ-8 קילומטרים אורך, רוחב מקסימלי כ-4 קילומטרים, ושטח כ-21 קמ"ר. הנקודה הגבוהה היא הר סוריבאצ'י בגובה 161 מטרים. האי הוא חלק מכלל קלדרה געשית שקוטרה כ-9 קילומטרים; קלדרה היא בור גדול שנוצר מהר געש ישן. האי שטוח יחסית, וסוריבאצ'י הוא הכיפה הגעשית הבולטת.

יש באי פומרולות (פתחים שמוציאים אדים וגזים), והיו התפרצויות פריאטיות (התפרצות נהגית על ידי קיטור) בהיסטוריה. ב-1957 נוצר מכתש סלע בקוטר כ-35 מטר ועומק 15 מטרים. הפעילות הגעשית האחרונה שתועדה הייתה במאי 2012, וכללה פעימות אדים ושינוי צבע של מי הים הקרובים.

אין מקורות מים טבעיים על האי, והתושבים לשעבר הסתדרו עם מי גשם. אמריקאים שקידחו בארות גילו מים חמים מאוד (40, 81 מעלות צלזיוס), עם תכולת מינרלים גבוהה אך ניתנים לשתייה.

הצמחייה דלה. בעבר חיה שם רלית מקומית שנכחדה בשנות ה-20 של המאה ה-20. 80 קילומטר צפונית לאיוו ג'ימה נמצא קיטה איוו טאו, ו-59 קילומטר דרומית נמצא מינאמי איוו טאו; שלושת האיים הם קבוצת איי וולקנו בארכיפלג אוגסווארה.

האי נראה לראשונה על ידי אירופים ב-1543 (ברנרדו דה לה טורה). יפן סיפחה אותו ב-1877; הוא יושב החל מ-1889 ונכנס למנהל היפני ב-1891. ב-1943 חיו באי כ-1,018 תושבים ב-192 בתי אב. הכלכלה התבססה על כריית גופרית, גידול קנה סוכר ודיג. כבר לפני מלחמת העולם השנייה פעל שם מחנה של הצי הקיסרי היפני, והמאחז הצבאי הוגבר ב-1944. תושבי האי פונו בכוח ביולי 1944.

במלחמה שימש האי בסיס הגנתי יפני. הפלישה האמריקנית החלה ב-19 בפברואר 1945 והסתיימה רשמית ב-26 במרץ 1945. בתוך שבוע השתלטו האמריקאים על הר סוריבאצ'י, אך לכיבוש האי כולו נדרשה עוד כחודש של לחימה עקובה מדם. מהמגינים היפנים (כ-21,000) נהרגו כ-18,000. בצד האמריקני נגרמו כ-28,000 נפגעים, מתוכם כ-6,821 הרוגים.

תצלום הנפת הדגל על הר סוריבאצ'י הפך לסמל בארצות הברית, ויש אנדרטה בהשראתו בבית הקברות הלאומי בארלינגטון. גם לאחר סיום הלחימה נשארו חיילים יפניים שהתבצרו במערות; הם נכנעו בהדרגה, כששני האחרונים נכנעו שש שנים לאחר סיום הלחימה.

לאחר המלחמה נשאר האי תחת שלטון אמריקני עד 1968, אז הוחזר לריבונות יפן.

ב-19 בפברואר 1985, ביום ה-40 לנחיתה, נערך מפגש של חיילים לשעבר משני הצדדים שנקרא "כינוס של כבוד". בעלי טקסים דומים נערכו במועדים אחרים ובחגים לציון הנופלים. בלוח גרניט שנחשף בנוכחות היו כתובות בשתי שפות: באנגלית פונות אל חופי הנחיתה, וביפנית פונות אל פנים האי.

כוח ההגנה העצמית הימי של יפן (JMSDF) מפעיל על האי שדה תעופה שמספרו IWO. מסלול הנחיתה פעיל ואורכו 2,650 מטר. ה-JMSDF אחראי לתפעול, בקרה אווירית ותדלוק, וכוחות אחרים של הכוחות המזוינים היפניים משתמשים בבסיס. כוח ההגנה הקרקעי אחראי לסילוק פצצות ומחזיק חיל מצב של כ-400 חיילים.

יש על האי גם שדות תעופה נטושים מתקופת המלחמה. שירותים אמריקניים השתמשו בעבר במתקנים תקשורתיים ובשידורי ניווט. הגישה לאי מוגבלת: רק משתתפי טקסי זיכרון, עובדי תחזוקה ושירות המטאורולוגיה מורשים לבקר. רשמית אין אוכלוסייה על האי.

איוו ג'ימה (יפנית: 硫黄島, "אי הגופרית") הוא אי שבאוקיינוס השקט. האי שייך למערכת איי אוגסווארה ולממשלת טוקיו. היום אין שם אנשים גרים.

במשך השנים קראו לאי בשמות שונים. ב-2007 חזרו להיגוי היפני הישן Iō-tō.

האורך של האי כ-8 קילומטרים והשטח כ-21 קמ"ר. יש בו הר קטן בשם סוריבאצ'י, 161 מטר גובה. האי הוא געשי (קשור להר געש). מתחת לאי יש קלדרה, בור גדול שנוצר מהר געש.

יש עליו פתחים ששולחים אדים (פומרולות). היו התפרצויות קיטור בעבר. ב-1957 נוצר מכתש קטן, וב-2012 נראו אדים ושינוי בצבע הים.

אין בארות טבעיות של מים. אנשים אגרו מי גשם. בארות שנקדחו נתנו מים חמים מאוד.

הצמחייה דלה. בעבר חיה שם ציפור שנכחדה בשנות ה-20.

האיים נראים על ידי אירופאים כבר ב-1543. יפן סיפחה את האי ב-1877. ב-1943 חיו שם כ-1,018 אנשים.

ב-19 בפברואר 1945 כוחות אמריקנים נחתו על האי. קרב ארך עד 26 במרץ 1945. הר סוריבאצ'י נכבש בתוך שבוע. מלחמה זו גרמה להרבה אבדות בשני הצדדים. תמונה של חיילים שמניפים דגל על הר סוריבאצ'י הפכה לפופולרית.

אחרי המלחמה נשאר האי בשליטה אמריקנית עד 1968, ואז הוחזר ליפן.

בשנת 1985 התקיים מפגש של חיילים לשעבר משני הצדדים ליד חוף הנחיתה. בלוח זיכרון יש כתובת באנגלית ופניה לים, וכתובת ביפנית ופניה לפנים האי.

כיום יש על האי שדה תעופה פעיל שמפעיל חיל הים היפני. יש שם גם כ-400 חיילים שדואגים לפינוי פצצות ולעבודה שוטפת. רוב האנשים לא מורשים לבקר באי; מותר לבאים לטקסים ולעובדי תחזוקה בלבד.