איחוד האמירויות הערביות היא פדרציה (ברית של מדינות) ומדינת מדבר בצפון‑מזרח חצי האי ערב, לחופי המפרץ הפרסי. המדינה גובלת בעומאן ובערב הסעודית. האסלאם היא הדת הרשמית והערבית היא השפה הרשמית. מאגרי הנפט והגז שלה מדורגים גבוה בעולם.
הפדרציה כוללת שבע אמירויות מונרכיות. בין החשובות ביותר: אבו דאבי, דובאי, שארג'ה וראס אל‑ח'ימה. לכל אמירות יש מנהיג שייח'י ששלטונו עובר בירושה.
האזור מיושב מאז העת העתיקה וסחר עם מסופוטמיה. במאה ה־7 תהליך האסלאמיזציה הפך את האזור לחלק מהעולם המוסלמי. במאות הבאות שלטו גם קבוצות כמו הקרמטים.
מאות שנים של התערבות אירופית הובילו להשפעה בריטית ארוכה. הבריטים כונו האזור "חוף שביתת הנשק" לאחר הסכמי שלום ימיים במאה ה־19, והחזיקו בחסות (הגנה והשפעה חיצונית) עד 1971. בעקבות נסיגת בריטניה קמה פדרציה ב־1971; ראס אל‑ח'ימה הצטרפה ב־1972.
במאה ה־20 ניצבה הפדרציה מול משברים אזוריים, מהפכת איראן (1979), מלחמת איראן, עיראק (1980, 1988) ופלישת עיראק לכווית (1990). הנשיא המייסד שייח' זאיד בן סולטאן אאל נהיאן השתמש בהכנסות הנפט כדי לפתח את האמירויות ולהבטיח את יציבותן. האמירויות הצטרפו לקואליציה הבינלאומית במלחמה לשחרור כווית (1991).
בשנים האחרונות המשפחה השלטת השתנתה בראשותה: שייח' זאיד נפטר ב־2004, בנו ח'ליפה מונה לנשיא, וב־2014 ח'ליפה לקה בשבץ מוחי. ב־2022 מונה מוחמד בן זאיד לנשיא. בשנת 2024 היו שיטפונות שגבו כמספר קורבנות.
המדינה היא פדרציה שבה כל אמירות שומרת על סמכויות פנימיות, ואילו מדיניות חוץ וביטחון משותפת. "המועצה העליונה" מורכבת ממנהיגי האמירויות. הנשיא נבחר בין האמירים, אך מאז העצמאות נשיא אבו דאבי נבחר בפועל תמיד. יש מועצה ובית מחוקקים שמבקרים חוקים. מערכת המשפט משלבת חוקים אזרחיים וחוקי שריעה (חוקי דת איסלאמיים).
במדינה אין שלטון דמוקרטי מלא. אין מפלגות תחרותיות, חופש הביטוי והעיתונות מוגבלים, והתקשורת מצונזרת. ארגוני זכויות אדם מדווחים על עיכובים, היעלמויות ועינויים של מתנגדים לפי טענתם. בתי דין שרעיים (בתי משפט המיישמים חוקי דת) משתמשים בענישה מסורתית, כולל מלקות וסקילה, במקרים מסוימים.
חוקי המשפחה מגבילים: לפי החוק, נשים מוסלמיות אינן רשאיות להינשא לגברים לא‑מוסלמים. ב־נובמבר 2020 הוחלו שינויים שמפחיתים חלק מהמגבלות החברתיות (למשל על אלכוהול ומגורי זוגות), אך הענישה על עבירות כמו רצח על רקע כבוד המשפחה הוחמרה.
האיחוד מנהל קשרים דיפלומטיים עם רוב מדינות העולם. היא חברה ב‑OPEC (ארגון המדינות המייצאות נפט), במועצת שיתוף הפעולה של המפרץ (GCC), באו"ם ובארגונים בינלאומיים נוספים.
היחסים השתנו במהלך השנים. האמירויות נמנעה מקשרים גלויים בעבר, אולם התקיימו קשרים חשאיים מסוימים. ב־2020 הוסדרו יחסים דיפלומטיים במסגרת הסכמי אברהם, ונחתם הסכם רשמי ב־15 בספטמבר 2020. מאז נפתחו שגרירויות וקשרים רשמיים לכלכלה ודיפלומטיה.
(אין פרטים נרחבים במקור על יכולות צבאיות.)
האקלים המדברי מקשה על החקלאות. הכלכלה נשענה מאז שנות ה־60 בעיקר על נפט וגז טבעי. יש גם תעשיות כמו אלומיניום, טקסטיל, חומרי בניין, ייצור אמוניה ועיבוד מזון. מאז שנות ה־80 התפתח תיירות וסחר חיצוני, ודובאי הפכה למרכז תעופה ותיירות עולמי.
כוח העבודה במדינה מבוסס מאוד על עובדים זרים, מעל 88% מהאוכלוסייה הם עובדים זרים, בעיקר מדרום אסיה.
ב־השנות ה־60 נמצאו עתודות נפט גדולות, בעיקר באבו דאבי. האיחוד הצטרף ל‑OPEC ב־1974. מאז שנות ה־60 הפיקת דלקים היתה בסיס הכלכלה. מאז 2017 המדינה החלה להשקיע באנרגיות מתחדשות כדי להפחית תלות בדלקים מאובנים.
המדינה מושכת תיירים רבים, בעיקר בחורף. מדיניות "שמיים פתוחים" חיזקה את חברות התעופה המקומיות ואפשרה טיסות זולות יותר. בדובאי יש גורדי שחקים ומרכזי קניות גדולים, כולל בורג' ח'ליפה, המבנה הגבוה בעולם מאז 2010.
למדינה תוכנית חלל לאומית. ב־2009 שוגרה הלוויין DubaiSat‑1. ב־יולי 2020 שוגרה לחלל החללית "אל אמל" (תקווה) למשימת סקר סביב מאדים, ונכנסה למסלול בפברואר 2021. המשימה שיתפה פעולה עם אוניברסיטאות בארצות הברית. האסטרונאוט הזאע אל‑מנסורי היה האמירתי הראשון בחלל, ונוספים עברו או עוברים הכשרה בנאס"א.
הנתונים מ־2023 מראים שממצאי המשימה הביאו למידע חדש על דיימוס, ירחו של מאדים, והראו דמיון בהרכבו למאדים.
רוב השטח מדברי. מזרחית נמצאים הרי חג'ר (עד כ־2,500 מטר). דרום‑מערב משתרעים חולות גדולים של א‑רובע אל‑ח'אלי. קו החוף משתרע לאורך המפרץ הפרסי ומחלקו המזרחי גובל במפרץ עומאן.
האיחוד כולל ארבעה אזורים מרכזיים: אבו דאבי ודובאי (ממערב), אל‑עין במזרח, ופוג'יירה שעל מפרץ עומאן. אין אגמי מים גדולים; המים מגיעים ממקורות תת‑קרקעיים או מהתפלה.
בקיץ הטמפרטורות יכולות להגיע עד כ־49° צלזיוס. בדרך כלל הטמפרטורות נעות בין 20° ל־35°. גשמים מועטים יחסית, כ־80 מ"מ בשנה בממוצע. סופות חול ורוחות חמות שכיחות.
נכון ל־2023 האוכלוסייה מוערכת בכ־9.97 מיליון.
88% מהאוכלוסייה הם עובדים זרים. כ־12% הם אזרחים אמיראתיים; כ־1.4 מיליון אזרחים חיים במדינה. שיעור הפריון כ־1.4 ילדים לאישה.
האסלאם היא דת המדינה. ב־2022 כ־76% מהתושבים מוסלמים (לרוב סונים), כ־9% נוצרים, כ־8% הינדים, כ־1.8% בודהיסטים ושאר מקבוצות שונות.
יש קהילה יהודית מתפתחת. לפני ההסכמים עם ישראל היו כ־200 משפחות; לפי הערכות מ־2021 יש כ־500 משפחות יהודיות במדינה.
כ־88% מהאנשים גרים בערים.
האוכלוסייה מגוונת מבחינה אתנית. בקבוצות הגדולות נמצאים הודים, פקיסטנים, בנגלדשים ופיליפינים. יש גם אלפי אזרחים מערביים. היחס בין גברים ונשים מוטה בגלל מספר גדול של עובדים זרים גברים.
התאזרחות קשה לרוב המבקשים ללא קשר משפחתי במדינה. אזרחות ניתנת רק בנסיבות מיוחדות.
איחוד האמירויות הוא קבוצה של שבע מדינות קטנות במדבר. המדינות יושבות על חוף הים במזרח היבשת.
יש שבע אמירויות. חשובים במיוחד: אבו דאבי, דובאי, שארג'ה וראס אל‑ח'ימה.
האזור ישן מאוד והיו בו סוחרים מקומות רחוקים. לפני זמן רב בריטים שלטו בחלקים מהחוף. ב־1971 התכנסו האמירויות והפכו לפדרציה (ברית של מדינות).
מאוחר יותר היו סכסוכים במזרח התיכון. הנשיא זאיד קידם פיתוח בעזרת כסף הנפט. בשנים האחרונות היו שינויים בהנהגה ושיטפונות ב־2024.
כל אמירות נשלטת על ידי שייח' משפחתי. ראשי השבטים בוחרים יחד את הנשיא. אין בחירות כמו במדינות אחרות.
במדינה חופש הביטוי מוגבל. יש דיווחים על מעצרים ועינויים של מתנגדים, לפי ארגוני זכויות אדם.
חוקים משפחתיים קובעים כללים נוקשים, לדוגמה נשים מוסלמיות אינן יכולות להינשא לגברים לא‑מוסלמים.
האמירויות מדברות ועובדות עם מדינות רבות. הן חברות בארגונים בינלאומיים של מדינות המייצאות נפט.
אחרי שנים של מרחק, ב־2020 נחתם הסכם שלום רשמי עם ישראל. מאז יש קשרים ודיפלומטיה.
הכלכלה מבוססת על נפט וגז. נפט הוא דלק שנמצא בקרקע. יש גם תעשייה ותיירות. בחלק מהערים יש גורדי שחקים גדולים.
רבים מהעובדים הם זרים. יותר מ‑80% מתושבי המדינה הם עובדים שעבדו שם ממדינות אחרות.
גילו נפט בשנות ה־60 וזה שינה את החיים. מאז מנסים להשקיע גם באנרגיות מתחדשות.
דובאי מושכת תיירים עם בתי מלון גבוהים וקניונים גדולים. יש טיסות רבות שמחברות בין אירופה למזרח.
לאמירויות יש פרויקט לחלל. ב־2020 שוגרה החללית "אל אמל" למאדים. אסטרונאוט ראשון מהאמירויות טס לחלל לאחר שהוכשר ברוסיה.
הרוב מדבר. יש הרים במזרח וחולות עצומים בדרום. אין אגמים גדולים. המים באים מתפלת מי ים או ממאגרי מים תת‑קרקעיים.
קיץ חם מאוד, לעתים עד כ‑49 מעלות צלזיוס. גשם מעט כל שנה.
נכון ל־2023 גרים שם כ‑9.97 מיליון איש. רוב התושבים הם עובדים זרים. רק כ‑1.4 מיליון הם אזרחים אמיראתיים.
האסלאם היא הדת הרשמית. רוב התושבים מוסלמים. יש גם נוצרים, הינדים ובודהיסטים.
יש קהילה יהודית קטנה וגדלה. לפי ההערכות, אחרי 2020 יש כ־500 משפחות יהודיות.
רוב האנשים גרים בערים.
המאוכלוסיה מעורבת ממקומות רבים. יש הרבה הודים, פקיסטנים, בנגלדשים ופיליפינים.
קל מאוד להתאזרח? לא. התאזרחות קשה וניתנת רק במקרים מיוחדים.
תגובות גולשים