איטלו דיסקו הוא ז'אנר מוזיקלי שמקורו בסוף שנות ה-70 באירופה. השם נגזר מהמילה "איטליה", כי הרבה שירים נעשו בקונטקסט זה, אך הסגנון לא היה בלעדי לאיטליה.
בסוף שנות ה-70 בארצות הברית הדיסקו נתפס כזרם פופוליסטי. באירופה התפתח סגנון משלו, בהשפעת טכנולוגיה חדשה וסביבה תרבותית שונה. הופעת סינתיסייזרים (כלי נגינה אלקטרוני) ביתיים, שידורי רדיו מקומיים ופורמטים טלוויזיוניים דמויי Top Of The Pops סייעו לכך. האיטלו דיסקו מאופיין באווירה קלילה וכיפית, במקצבי דיסקו בסיסיים ובשימוש רחב במוזיקה אלקטרונית. הוא נמנע מאפקטים פאנקיים בדיסקו המקורי.
ג'ורג'ו מורודר נחשב לדמות מרכזית בהתפתחות הסגנון. הוא הפיק להיטים אלקטרוניים פורצי דרך, ביניהם "I Feel Love" של דונה סאמר (1977) ופסקול הסרט "אקספרס של חצות" (1978). גם בצרפת צברה המוזיקה האלקטרונית תאוצה, עם להיטים כמו "Magic Fly" ו-"Supernature".
המונח נוצר בעיקר ממניעים מסחריים. מחוץ לאיטליה הסגנון נתפס כצליל אירופאי רחב (Euro-Pop), ורבים מהשירים המוכרים כ"איטלו" נוצרו בצרפת וגרמניה. ב-1978 הוקם בניו-יורק לייבל של מפיקים איטלקיים בשם Goody Music Records, שטבע צליל בוגי שהתפתח לאיטלו. לאחר שפשט הרגל ב-1982, כמה מפיקים כמו צ'לסו ואלי ומאורו מאלוואסי חזרו לאיטליה והמשיכו להפיק להיטים ולשמש מאחורי פרויקטים של אמנים איטלקיים בולטים.
האיטלו דיסקו פרץ למיינסטרים סביב 1982 ונשאר פופולרי עד 1988. לאחר מכן דעך מול עליית סגנונות חדישים כמו האוס והטכנו שהתפתחו ממנו. אמנים רבים עברו ליורודאנס ולסגנונות קרובים, וחלקם המשיכו להשפיע בתחילת שנות ה-90 בסגנון איטלו-האוס.
הסגנון חזר לתודעה בראשית שנות ה-2000 בעקבות מהלכים ושיח מוזיקלי מחודש.
איטלו דיסקו הוא סגנון מוזיקה אלקטרונית. הוא נולד בסוף שנות ה-70 באירופה. השם מגיע מהמילה "איטליה".
המוזיקה נשמעת כיפית וריקודית. היא משתמשת בסינתיסייזר (כלי שמייצר צלילים חשמליים). היו תחנות רדיו וטלוויזיה שעזרו לה להתפשט.
ג'ורג'ו מורודר עזר לפופולריות של הסגנון. הוא הפיק את השיר "I Feel Love" ב-1977.
המילה נוצרה מסיבות מסחריות. הרבה שירים שנקראים איטלו לא נכתבו דווקא באיטליה.
האיטלו דיסקו היה פופולרי במיוחד בשנות ה-80. אחר כך הוא איבד פופולריות כשהעלו סגנונות חדשים. בשנות ה-2000 הוא חזר אל לב הקהל.
תגובות גולשים