איטליה הפשיסטית

איטליה הפשיסטית הייתה המשטר ששלט בממלכת איטליה מ-1922 עד 1943, בראשות בניטו מוסוליני. השם מתייחס גם לתקופה הקצרה אחרי הדחתו, אז בצפון התקיימה הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית (מדינה-בובה תחת כיבוש גרמני).

אחרי מלחמת העולם הראשונה חשה איטליה אכזבה כלכלית ופוליטית. נזקי המלחמה, אבטלה ושביתות חוללו כאוס. הפחד מהקומוניזם והכמיהה ליד חזקה גרמו לעליית תנועות ימניות קיצוניות. פרשת פיומה הראתה עד כמה לאומנים זכו לתמיכה ציבורית ולעתים צדק פופולרי.

מוסוליני התחיל כסוציאליסט, אך לאחר מלחמת העולם הראשונה הקיצון ימינה. ב-1919 ייסד תנועה שפונה להמונים, ובה היו גם אלמנטים אלימים שנקראו "החולצות השחורות". ב-1921 נכנסו נציגיו לפרלמנט. החשש מהשמאל והחולשה הממשלתית הפכו את מוסוליני לשחקן מרכזי.

ב-24 באוקטובר 1922 התכנסו עשרות אלפי חברי החולצות השחורות סביב רומא. המלך ויטוריו אמנואלה השלישי סירב להכריז על משטר צבאי. בעקבות זאת מונה מוסוליני לראש ממשלה באופן חוקי. התנועה יצרה מיתוס של לכידת השלטון באמצעות כוח.

בהתחלה הנהיג מוסוליני קואליציות עם שמרנים וליברלים. אבל עם רצח המנהיג הסוציאליסטי ג'אקומו מאטיאוטי ב-1924, ובעקבות חקיקה שנתנה יתרון לפרטיה הפשיסטית, התקבעה דיקטטורה בפועל. ב-1925 מוסוליני הכריז על משטר דה-פקטו.

הוקמה דיקטטורה טוטליטרית: מפלגות אופוזיציה הוצאו מחוץ לחוק, התקשורת והמשטרה החשאית פועלות בשליטת המדינה. פשיזם (אידאולוגיה המדגישה מנהיג חזק, לאומנות ושליטת המדינה) קידש ריכוז הכוח.
כלכלה הונתה על ידי רעיון קורפורטיסטי, שיטה שטענה לאחד ארגונים של עובדים, מעסיקים והממשלה כדי לנהל את המשק. בפועל זה ביטל את חופש האיגודים וזלזל בזכויות העובדים.
מוסוליני קידם פרויקטים תעמולתיים כמו ייבוש ביצות פונטינה והקמת חוות חקלאיות, שהורידו אבטלה אך היו יקרות ולא תמיד יעילות. בתשומת לב ציבורית חתם ב-1929 על הסכמי הלטרניים עם הוותיקן. החינוך והנוער שימשו להפצת אידיאולוגיה ותעמולה.

בתחילה יחס המשטר ליהודים היה יחסית רגיל. מוסוליני פגש רב והצהיר כי "בעיה יהודית לא קיימת". יהודים אף קיבלו תפקידים ומוסדות קיבלו הכרה ממשלתית.
בשנות ה-30 התקרבה איטליה לגרמניה, והאנטישמיות גברה. ב-1938 הועברו חוקי הגזע, שאישרו אפליה קשה: פיטורים מעבודה ציבורית, הגבלות על לימודים, והגבלות חברתיות וכלכליות. כשמלחמת העולם השנייה החמירה, נותרו יהודים באיטליה בסכנות חברתיות וכלכליות.
לאחר נפילת מוסוליני וכיבוש צפון איטליה על ידי הגרמנים ב-1943, החלה רדיפה פיזית והסגרות להרג. כ-8,000 מיהודי איטליה נרצחו בסופו של דבר.

מוסוליני שאף להחזיר לאיטליה יוקרה ולבנות אימפריה ים-תיכונית. המניעים כללו רצון במשאבי טבע, דמוגרפיה ותפיסת הים התיכון כ"אגם איטלקי". איטליה ערכה מבצעים תוקפניים: פלישה לאלבניה, לכיבוש לוב, ולמקרה הבולט, המלחמה באתיופיה ב-1935, 1936, שבה נעשו פשעים כלפי אזרחים ושימוש בנשק כימי.
מאז 1936 הידקה איטליה ברית עם גרמניה הנאצית (ציר רומא-ברלין). איטליה סייעה לפרנקו במלחמת האזרחים בספרד ויצאה מחבר הלאומים ב-1938.

בתחילת המלחמה עמדה איטליה בהמתנה. ב-10 ביוני 1940 הצטרפה למלחמה לצד גרמניה. הצבא האיטלקי ביצע קמפיינים בתוניסיה, מצרים, יוון וברית המועצות. רבים מהם נכשלו ונגמרו באבדות כבדות. צי איטליה הוכה בנמל טאראנטו.
ניצחונות גרמניים קיצרו את זמן ההחלטה. ההתקדמות של בעלות הברית והכישלונות בצפון אפריקה הורידו את אמון המלך והממסד במוסוליני. בעלות הברית נחתו בסיציליה ב-1943. ב-25 ביולי 1943 הודח מוסוליני והושם במעצר.
באוקטובר 1943, לאחר הסכם הפסקת אש עם בעלות הברית, פלשו הגרמנים לצפון איטליה והקימו שם ממשלת-בובות בשם הרפובליקה של סאלו, בראשות מוסוליני. התרחשה מלחמת אזרחים בין כוחות פרטיזנים לפשיסטים ולכוחות גרמניים. בסוף אפריל 1945 נתפס מוסוליני בניסיון בריחה. הוא נורה על ידי פרטיזנים, ובסיום המלחמה הוצגו גופותיו בציבור.

הפשיזם באיטליה הביא ריכוז כוח פוליטי, תקווה בתחילה אצל חלקים מהאוכלוסייה, אך בסופו של דבר דיכוי, מלחמות כיבוש ותוצאות הרסניות למדינה ולחברה.

איטליה הפשיסטית הייתה תקופה בה שלטו במדינה רעיונות ופוליטיקה קשים. בניטו מוסוליני היה המנהיג המרכזי מ-1922 עד 1943.

אחרי מלחמת העולם הראשונה איטליה הייתה עייפה וכספית חלשה. אנשים חששו מהפוליטיקה והממשלה הייתה חלשה. זה עזר למוסוליני ולחולצות השחורות לעלות.

ב-1922 התאספו הרבה אנשים סביב רומא. המלך מינה את מוסוליני לראש ממשלה. כך התאפשר למוסוליני לשלוט.

משך זמן קצר היו מפלגות אחרות, אבל אחר כך נשארה רק מפלגה אחת. פשיזם (רְעִיוֹן שאומר שמנהיג חזק שולט במדינה) שלט בכל דבר: בתי ספר, עיתונים ומשטרה. הממשלה השתמשה בתעמולה, כלומר פרסומות פוליטיות חזקות, כדי לשנות דעות.
גם ניסו לשנות את הכלכלה בעזרת "קורפורטיזם". קורפורטיזם (רעיון שאומר שעובדים ובעלי עסקים יעבדו יחד עם הממשלה) עזר לממשלה לשלוט בעבודה.

בהתחלה יהודים חיו כרגיל. אבל בשנות ה-30 המצב השתנה. ב-1938 נכנסו חוקי גזע. ילדים יהודים הורחקו מבתי ספר מסוימים, חלק מהעובדים פוטרו, והחוקים הפגעו בחייהם.
כשגרמניה כבשה חלקים מאיטליה ב-1943, החלו להוליך יהודים למחנות והשמידו רבים. כ-8,000 יהודים מאיטליה נהרגו.

מוסוליני רצה שאיטליה תהיה חזקה ושתשיג מקומות מחוץ לאיטליה. הוא כבש מדינות כמו אתיופיה ואלבניה. ב-1936 התקרב לגרמניה.
ב-1940 נכנסה איטליה למלחמת העולם השנייה לצד גרמניה. הצבא האיטלקי סבל מכישלונות רבים. ב-1943 נכבשה סיציליה על ידי בעלות הברית.

ב-25 ביולי 1943 הודח מוסוליני. הגרמנים שלטו בצפון והקימו ממשלה בובה בשם "הרפובליקה של סאלו". בסוף אפריל 1945 מוסוליני נתפס על ידי לוחמים איטלקים ונפטר. המלחמה הסתיימה ואיטליה חזרה למצב אחר אחרי תקופה קשה.

התקופה הזאת לימדה שאימוץ שלטון חזק ללא זכויות וחירויות יכול להוביל לסבל ולמלחמות.