איי גלאפגוס

איי גלאפגוס הם ארכיפלג של איים געשיים באוקיינוס השקט, כ-972 קילומטרים מערבית לאקוודור. הם בשליטת אקוודור וחלקם מוגדרים כפארק לאומי. האוכלוסייה מונה כ-25,000 תושבים, רובם דוברי ספרדית.

שם הגלאפגוס קשור לצבי הענק שחיים שם; המילה הספרדית הוותיקה "גלאפגו" משמעותה "צב". לאורך השנים נקראו האיים בשמות שונים, וחלקם נותרו בשימוש משמות אנגליים ישנים.

הארכיפלג מפוזר סביב קו המשווה. שטח היבשה הכולל הוא כ-7,880 קמ"ר. האי הגדול ביותר הוא איסבלה, ששטחו עולה על 4,600 קמ"ר. האיים נעים בין חצי הכדור הצפוני לדרומי; המרחק בין האי הצפוני ביותר לדרומי ביותר הוא כ-220 קילומטרים.

האיים נוצרו מהר געש כתוצאה מפעילות של "נקודה חמה" (תימרת מעטפת), זרם חם במעטפת כדור הארץ שגורם ליצירת מאגמה. נקודת החום של גלאפגוס נמצאת כיום מתחת לאי פרננדינה. הליתוספירה כאן דקה יחסית, והמאגמה יוצאת בה להתפרצויות געשיות. יש הבדלים בצורת הרי הגעש בין המערב למזרח של הארכיפלג, עקב עובי שונה של הליתוספירה.

זרם הומבולדט מגיע מהדרום ומביא מים קרים. עליית מי העומק (upwelling) מניבה חומרים מזינים, ומזינה שרשרת של חיים ימיים. כתוצאה מהזרם הטמפרטורות נמוכות יותר מהצפוי לקו המשווה, ולעיתים מגיעות ל-C°20, 30. באזור קיימים שני עשורים ברורים: עונת הערפל הקרה "גארווה" (יוני, נובמבר), ועונה חמה יותר עם גשמי אחר הצהריים (דצמבר, מאי). תופעת האל ניניו (ENSO) מייצרת מים חמים ומפחיתה את עליית מי העומק, מה שמזיק במיוחד לחיי הים.

התיעוד הראשון ב-1535. האיים שימשו כמקום מסתור לפיראטים וציידי לווייתנים במאות ה-17, 19. ב-1832 סופחו לאקוודור. ב-1835 ביקר צ'ארלס דרווין על סיפון ה"ביגל". תצפיותיו שם, למשל על הפרושים (קבוצת ציפורים), תרמו לפיתוח רעיונות על אבולוציה וברירה טבעית.

חמישה איים מיושבים בקביעות: בלטרה, פלוראנה, איסבלה, סן קריסטובל וסנטה קרוס. האוכלוסייה גדלה מהמונים בודדים במאה ה-20 לכ-25,000 כיום.

האיים מפורסמים בזכות מינים אנדמיים (אנדמיים = מינים שחיים רק במקום אחד). שיעור האנדמיות גבוה: כ-42% מהמינים הצמחיים אנדמיים. בקרב עופות היבשה כ-76% מהמינים אנדמיים. דוגמאות בולטות: צבי גלאפגוס הענקיים, פרושי דרווין (קבוצה של מיני ציפורים עם מקורים מותאמים למזון שונה), איגואנות ימיות, קורמורנים שאיבדו יכולת תעופה, ופינגווין גלאפגוס, הפינגווין היחיד שמתקיים בקו המשווה.

דרכי הגעת המינים: זרמים, רוחות, צמחים צפים ולעיתים עופות נשאים. חלק מהמינים הגיעו כתוצאה מסחיפה על רפסודות צמחיה.

האיום העיקרי הוא מינים פולשים שהביאה האדם, כגון עזים, חזירים, חתולים ועכברים. הם תוקפים מינים מקומיים ומתחרים על מזון ומשאבים. פיתוח אנושי, דיג לא חוקי ועליית תיירות מגבירים לחצים על בתי הגידול. בין אירועים חריגים נרשמו מקרי הרג ופגיעות בחיות ים.

הצעדים התחילו באמצע המאה ה-20. ב-1959 הוכרז רוב השטח כפארק לאומי. הוקמה קרן צ'ארלס דרווין ותחנת מחקר (Charles Darwin Research Station) על סנטה קרוס. שטחים ימיים הוכרזו שמורת טבע, ואונסק"ו הכריזה על האיים כאתר מורשת עולמית. צעדים להגנה כוללים ניהול שמורות, חקיקה ובקרות כניסה, אך אתגרים נשארו, ובקרות מתאימות נדרשות כדי למנוע טיפול וזליגה של מינים פולשים.

איי גלאפגוס הם קבוצת איים געשיים בים, מערבית לאקוודור. יש שם כ-25,000 אנשים.

השם גלאפגוס קשור לצבים גדולים. צב = חיה עם שריון קשיח על הגב.

האיים נמצאים סביב קו המשווה. האי הגדול נקרא איסבלה.

האיים נוצרו מהר געש. זה קורה כשאזור חם מתחת לאדמה בוער ולבה יוצאת החוצה. יש הרים געשיים שפעילים לפעמים.

מים קרים מהים מגיעים אל האיים. הים הקר מביא דגים ומזון.
יש עונה קרה עם ערפל ועונה חמה עם גשמים קצרים. לפעמים מגיעה תופעה שנקראת אל ניניו (מים חמים), וזה מקשה על הדגים.

אדם הגיע לאיים כבר במאה ה-16. ב-1835 ביקר המדען צ'ארלס דרווין. התצפיות שלו על הציפורים עזרו להבין איך חיים ומינים משתנים.

הרבה חיות וצמחים גרים רק כאן. מינים שמופיעים רק במקום אחד נקראים אנדמיים (אנדמי = יש רק פה).
דג שמתאים לקור ולמזון במקום יכול להצליח כאן. דוגמאות מפורסמות: הצבים הענקיים, פרושי דרווין (ציפורים עם מקור שונה לכל מזון), איגואנה ימית ופינגווין קטן שחי קרוב ל-equator.

חיות שבאו עם האנשים, כמו עזים וחתולים, מזיקות לחיות המקומיות. גם יותר תיירים פוגעים בטבע. לכן שומרים על האיים בעזרת חוק ומחקרים.

חלק גדול מהאיים הוא פארק לאומי. יש תחנת מחקר בשם תחנת צ'ארלס דרווין. אנשים מנסים להגן על החיות והצמחים ולמנוע הגעת מינים פולשים.