איי הבתולה של ארצות הברית

איי הבתולה של ארצות הברית הם קבוצת איים בים הקריבי. הם שטח חסות של ארצות הברית (אזור הנשלט על ידי מדינה אחרת). האיים המרכזיים הם סנט קרואה, סנט ג'ון, סנט תומאס וגם ווטר איילנד שנוסף מאוחר יותר. השטח הכולל הוא 346.36 קמ"ר, ואוכלוסייתם הייתה כ-108,612 אנשים במפקד 2000.

המקומיים קוראים לאיים בכינויים: "רוק סיטי" לסנט תומאס, "לאב סיטי" לסנט ג'ון ו"טווין סיטי" לסנט קרואה.

האיים נחשפו על ידי כריסטופר קולומבוס במאה ה-15 (1493). במשך מאות שנים החזיקו בהם מדינות שונות. דנמרק שלטה באיים כמאתיים שנה. דנים הביאו עבדים כדי לעבוד במטעי קנה־סוכר. בעקבות מרד ועימם לחצים פנימיים, הוכרז על ביטול העבדות ב-3 ביולי 1848.

כלכלת האיים נחלשה אחרי ביטול העבדות, ודנמרק ניסתה למכורם לארצות הברית. בשנת 1917 נמכרו האיים לארה"ב; העסקה הושלמה ב-17 בינואר וארצות הברית נטלה את השליטה ב-31 במרץ 1917. אזרחות אמריקאית ניתנה לתושבים ב-1927. ווטר איילנד נרכש ב-1944 והועבר באופן חלקי לאיי הבתולה ב-1996; השלמת העברת השטח הושלמה בהמשך.

הטריטוריה היא חלק מארצות הברית, אך לתושביה אין זכות הצבעה בבחירות לנשיאות. הם יכולים להצביע בבחירות המוקדמות (פריימריז). יש שלוש מפלגות עיקריות ועמידות מועמדים עצמאיים. יש נציג בקונגרס האמריקני שאינו יכול להצביע בהצבעות כלליות, אך כן משתתף בוועדות. הנציגה הנבחרת היא סטייסי פלסקט.

בית המחוקקים הטריטוריאלי הוא חד‑יומי, עם 15 סנאטורים שנבחרים לתקופות של שנתיים. המושל נבחר כל ארבע שנים מאז 1970. במערכת המשפט פועלים בית משפט מחוזי פדרלי, בית משפט לפשעים חמורים ובית משפט עליון מקומי.

הקונגרס מעולם לא ערך משאל עם רשמי על עצמאות או שינוי הסטטוס, אך נערכו משאלים מקומיים ללא אישור הקונגרס.

התיירות היא ענף כלכלי מרכזי. האיים מארחים כ-2 מיליון מבקרים בשנה, רבים בהם במטיילות שיט. יש גם מפעלי זיקוק נפט, תעשיות רום, טקסטיל, אלקטרוניקה ותרופות. החקלאות קטנה; רוב המזון מיובא. על סנט קרואה עמד אחד מבתי זיקוק הנפט הגדולים בעולם (HOVENSA).

האיים נמצאים באזור של הוריקנים וסופות טרופיות. בין ההוריקנים שזכרם הבולט: הוגו (1989) ומרילין (1995). נזקים כבדים התרחשו בסופות אלה.

אטריבוט ייחודי: כלי הרכב נעים בצד השמאלי של הכביש, אך רבים מיובאים מארה"ב והם עם הגה שמאלי.

הטריטוריה שוכנת בים הקריבי כ-145 קילומטרים ממזרח לפוארטו ריקו. ארבעת האיים המרכזיים הם סנט קרואה, סנט ג'ון, סנט תומאס וווטר איילנד. האיים ידועים בחופים לבנים ובמפרצים כמו מייג'נס ביי וטרנק ביי.

מרבית האיים הם וולקניים ולכן הרריים. הנקודה הגבוהה ביותר היא פסגת הר קראון בסנט תומאס, בגובה 474 מטר. סנט קרואה מישורי יותר. שירות הפארקים הלאומיים מחזיק בחלק גדול מסנט ג'ון.

האיים שוכנים על גבול הלוח הצפון‑אמריקאי והלוח הקריבי. סכנות טבעיות כוללות רעידות אדמה והוריקנים.

במפקד 2000 התגוררו שם 108,612 אנשים, ב-40,648 משקי בית. המוצא האתני העיקרי היה ממוצא אפריקאי/שחור (76.19%). 13.09% היו לבנים, ולכ-14% היתה זהות לטינית.

כ-31.6% מהאוכלוסייה היו מתחת לגיל 18; גיל החציון היה 33. ההכנסה החציונית למשק בית עמדה על 24,407 דולר, ולהכנסה לנפש הייתה 13,139 דולר. אחוז האנשים שחיו מתחת לקו העוני היה גבוה, ובכללם כ-41.7% מהילדים מתחת לגיל 18.

איי הבתולה של ארצות הברית הם קבוצת איים בים הקריבי. הם שייכים לארצות הברית אבל לא המדינה. האיים העיקריים: סנט תומאס, סנט ג'ון, סנט קרואה וווטר איילנד. השטח כ-346 קמ"ר ואכלוסתם הייתה כ-108,612 בשנת 2000.

האיים גילו אותם יורדי ים אירופים במאה ה-15. במשך זמן רב דנמרק שלטה שם. במקום היו מטעי סוכר שבהם עבדו עבדים. העבדות בוטלה ב-3 ביולי 1848. ב-1917 האיים נמכרו לארצות הברית. לתושבים ניתנה אזרחות אמריקאית ב-1927.

התושבים הם אזרחים אמריקאיים. הם לא יכולים לבחור לנשיא בארצות הברית. יש להם נציג בקונגרס שלא יכול להצביע בהצבעות הכלליות.

התיירות חשובה מאוד. האיים מקבלים כ-2 מיליון מבקרים בשנה. יש גם זיקוק נפט ומפעלים קטנים. רוב המזון מיובא.

האיים נמצאים כ-145 ק"מ ממזרח לפוארטו ריקו. יש חופים לבנים יפים ומפרצים מפורסמים. חלק מהאיים הרריים כתוצאה מלבה געשית. הפסגה הגבוהה ביותר היא הר קראון, 474 מטר.

במפקד 2000 היו כ-108,612 תושבים. רוב התושבים הם שחורים או ממוצא אפריקאי. גיל הממוצע היה 33 שנים. ההכנסות בדרך כלל נמוכות ויש הרבה משפחות החיות בעוני.