אינדיבידואליזם

אינדיבידואליזם (מילולית: "בלתי ניתן לחלוקה", בעברית: יְחִידָנִיוּת) הוא עמדת עולם שמדגישה את הערך והריבונות של הפרט על חייו.
הוא מקדם את מימוש רצונותיו ומטרותיו של האדם, מעריך עצמאות וסמכות עצמית (יכולת להחליט עבור עצמו), ומתנגד להתערבות חיצונית של המדינה או קבוצות בחיי הפרט.
הרעיונות עלו כבר בתקופת הרנסאנס, שבה התחלנו לראות את האדם כיחידה ייחודית ועצמאית.
אחת השאלות המרכזיות מאז היא כיצד לאזן בין רצונות הפרט לבין שמירת הסדר והטוב הציבורי.
חברה אזרחית היא סכום המניעים האישיים של האנשים שבה, וחברה אזרחית פעילה ותפקודית היא תנאי חשוב לדמוקרטיה.
הגישה ההפוכה נקראת קולקטיביזם (חשיבות הקבוצה על פני הפרט).
פילוסופיה אינדיבידואליסטית מנתחת תופעות חברתיות כיחסי גומלין בין פרטים בעלי רצון חופשי.
אינדיבידואליזם לא בהכרח שולל השתייכות לקבוצה, אבל אינו רואה את בחירות הפרט כמוכתבות מהשייכות.
גישה ליברלית, למשל, שוללת הכפפת טובתו של היחיד לטובת הכלל, אך מגבילה חופש כשהוא פוגע באחרים.
דוגמאות של פילוסופיות אינדיבידואליסטיות הן הליברליזם והאגואיזם האתי (אגואיזם = הבחנה שפועלים למען טובת עצמם).
עמדות שמנוגדות לאינדיבידואליזם כוללות את הסוציאליזם, הלאומנות ורוב סוגי האנרכיזם, מלבד אנרכיזם אינדיבידואליסטי וקפיטליסטי.
מחקרים על אושר מראים שאנשים בחברות עם שייכות קבוצתית חזקה נוטים להיות מאושרים יותר.
יש גם טענה שחברות אינדיבידואליסטיות פגיעות יותר למשברים.

אינדיבידואליזם אומר שהפרט חשוב וצריך לחיות לפי בחירותיו.
המילה פירושה "בלתי ניתן לחלוקה". בעברית קוראים לזה יחידניות.
העיקר הוא שאנשים יכולים לרצות להגשים מטרות אישיות ולשמור על עצמאות.
הרעיון הופיע בתקופת הרנסאנס, כשהעריכו יותר את האדם והבחירה שלו.
יש בעיה לשים לב אליה: איך לאפשר לאנשים לעקוב אחרי הרצונות שלהם ולשמור על סדר בחברה?
"חברה אזרחית" היא כל האנשים שעושים דברים ביחד.
הגישה ההפוכה נקראת קולקטיביזם. קולקטיביזם אומר שהקבוצה חשובה יותר מהיחיד.
יש פילוסופיות שתומכות באינדיבידואליזם, כמו ליברליזם ואגואיזם.
אגואיזם זה לעשות טוב לעצמך.
יש גם גישות שמתנגדות, כמו סוציאליזם ולאומנות.
מחקרים מראים שאנשים בקבוצות חזקות נוטים להיות מאושרים יותר.
יש מי שטוענים שחברות אינדיבידואליסטיות פגיעות יותר במשברים.