אינטליגנציה

אינטליגנציה (מִשְׂכַּל או בינה) היא היכולת לפתור בעיות, להבין רעיונות וללמוד מניסיון.

מוצא המילה מלטינית intelligere, שפירושה להבחין או להחליט. כלומר, אינטליגנציה קשורה ביכולת להבין ולהבחין בין דברים.

הגדרה רחבה כוללת יכולת להסיק מסקנות, לתכנן, לחשוב באופן מופשט, ללמוד במהירות ולהסתגל לסביבה. לפי האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה, אינטליגנציה משקפת יכולת להבין רעיונות מורכבים, ללמוד מניסיון ולהתגבר על קשיים בעזרת חשיבה.

מושגים דומים: יכולת קוגניטיבית, תפקוד קוגניטיבי ואחרים. אינטליגנציה קיימת גם בבעלי חיים ויש לה גרסה מלאכותית במכונות (אינטליגנציה מלאכותית).

אינטליגנציה ניתנת למדידה באמצעות מבחנים. מבחנים אלה מחולקים לקטגוריות כגון כמותי, מילולי ומרחבי. כיום יש שיטות פורמליות לתת מדד כמותי ליכולת לפתור בעיות, בלי למדוד את כל היבטי האישיות.

מנת המשכל (IQ) היא המדד הנפוץ לרמת האינטליגנציה. באוכלוסייה הממוצע הוא 100 עם סטיית תקן של 15. רוב האנשים בעלי אינטליגנציה ממוצעת; אחוז קטן מגיע לרמות קיצוניות, גבוהות או נמוכות.

בחישוב המסורתי לפי שטרן (ומבחני סימון), מנת המשכל מחושבת כגיל שכלי חלקי גיל כרונולוגי, כפול 100.

מבחני וכסלר מותאמים לגיל הנבדק: לתינוקות, ילדים ומבוגרים. וכסלר מדגיש יכולת לפעול באופן תכליתי ולפתור בעיות בחיי היומיום, ומציע ציונים עבור יכולות שונות (למשל מילולית וביצועית).

מנת המשכל יציבה יחסית במהלך החיים מבחינת המיקום היחסי של אדם ביחס לאחרים. סוגי ידע נלמד (אוצר מילים וידע כללי) נשארים יציבים יותר ונקראים אינטליגנציה גבישית. יכולות כמו מהירות עיבוד וזיכרון עבודה, הנקראות אינטליגנציה נוזלית, נוטות להיחלש עם הגיל.

האפקט של פלין מתאר עלייה ממוצעת בציוני IQ במהלך המאה ה־20. הסברים אפשריים כוללים שיפור בחינוך, תזונה, והרגלים בביצוע מבחנים.

שונות באינטליגנציה מוסברת הן על ידי גנטיקה והן על ידי סביבה. מחקרי תאומים מצביעים על תרומה גנטית שונה לפי גיל: השפעת התורשה נראית קטנה יותר בילדים וגדלה בבגרות. מחקרים גנטיים חדשים (SNPs) מגלים רק חלק מהשונות, מה שמרמז על השפעה פוליגנית, הרבה גנים קטנים.

מנבאים פיזיולוגיים כוללים נפח מוח, שעשוי להסביר חלק מהשונות (בערך 9, 16%), וכן אזורים מוחיים כמו הקורטקס הפרה-מצחי-פריאטלי. קשרים נוספים עם תכונות עצביות נמצאו, אך לא תמיד חזקים.

גורמים סביבתיים כבר משפיעים מאוד בשלבי חיים מוקדמים. חשיפה לאלכוהול בהריון, לידה מוקדמת והנקה הראו קשרים עם IQ. תוכניות התערבות יכולות להעלות את ה-IQ לטווח קצר, אך האפקטים לרוב נעלמים לאחר סיומן.

אינטליגנציה מנבאת הישגים אקדמיים, ביצועים בעבודה, ותחומי עניין. קשרים נמצאו גם לבריאות, תמותה, וסיפוק מחיי נישואין. עם זאת, אינטליגנציה אינה המדד הבלעדי להצלחה או ליצירתיות.

פגיעה נוירו-התפתחותית קשה או פגיעות מוחיות עשויות להוריד יכולות קוגניטיביות. בגיל מבוגר יש ירידה בתפקודים מסוימים, והדבר יכול להיות קשור למחלות ניווניות כמו אלצהיימר.

קיימות גישות שונות לחקר האינטליגנציה: גישת הבסיס הפיזיולוגי, הגישה הקוגניטיבית, הפסיכומטרית וההתפתחותית.

צ'ארלס ספירמן הציע שיש גורם כללי (g) שמניע יכולות קוגניטיביות רבות. נמצא מתאם חיובי בין סוגי מבחנים שונים, ותיאוריה זו מדגישה מרכיב קוגניטיבי כללי.

ריימונד קאטל הציע שני סוגים: אינטליגנציה נוזלית, כושר פתרון מהיר של בעיות חדשים, ואינטליגנציה גבישית, ידע וניסיון שנצברו. לרוב הם פועלים יחד.

תאוריה זו מרכזת ממצאים על מבנה ותפקוד המוח, ומצביעה על רשת פריאטו-פרונטלית כחשובה לאינטליגנציה.

מאז סוף המאה ה־19 קיימים וויכוחים לגבי מדידת אינטליגנציה, משמעותה ותורשתיותה. היו טענות שנויות במחלוקת לגבי שימוש במבחנים והשלכות חברתיות.

יש המבקשים להדגיש אינטליגנציה מעשית, שאינה תמיד נמדדת היטב במבחנים סטנדרטיים. דוגמאות מגיעות מתחומים מקצועיים ספציפיים.

רוברט סטרנברג הציע מודל עם מרכיבים אנליטיים, יצירתיים ומעשיים. לטענתו, מבחני IQ מדמים בעיקר כישורים אנליטיים.

הווארד גרדנר הציע שיש סוגים שונים של אינטליגנציה, כמו לשונית, מרחבית, מוזיקלית ובין-אישית. הגישה פופולרית בחינוך, אך בפסיכומטריקה יש מחלוקת על הביסוס המחקרי שלה.

אינטליגנציה רגשית היא היכולת להבין ולווסת רגשות. יש לה בסיס פיזיולוגי והיא קשורה להישגים חברתיים ולרווחה נפשית. נראה שאפשר לשפר אותה באמצעות הדרכה.

המושג מתאר יכולת של קבוצה לפתור בעיות בצורה חכמה יותר, וגם חיבור בין אנשים ומחשבים לשיתוף פעולה אינטליגנטי.

אינטליגנציה (בינה) היא היכולת לפתור בעיות וללמוד דברים חדשים.

המילה מגיעה מלטינית ופירושה להבחין ולהחליט. זה אומר שאינטליגנציה עוזרת להבין מה קורה סביבנו.

יש מבחנים שבודקים אינטליגנציה. מבחנים אלה בודקים יכולות כמו חשיבה מילולית, חשבון וחשיבה מרחבית. המבחנים נותנים ציון שנקרא מנת משכל או IQ.

IQ הוא מספר שמראה את רמת האינטליגנציה. בממוצע בציבור הערך הוא 100. רוב האנשים קרובים לערך הזה.

יש מבחנים שונים לגילאים שונים. מבחני וכסלר מתאימים לילדים ולמבוגרים על פי גיל.

חלק מהיכולות נשמרות לאורך החיים. ידע שנלמד נקרא אינטליגנציה גבישית (ידע שנצבר). יכולת לפתור בעיות חדשות נקראת אינטליגנציה נוזלית (מהירות פתרון).

אפקט פלין אומר שציוני המבחנים עלו בממוצע במהלך המאה ה־20. הסיבות יכולות להיות חינוך טוב יותר ותזונה משופרת.

גם גנים (מה שמופיע בנו מולד) וגם סביבת החיים משפיעים על IQ. למשל, חשיפה לאלכוהול בהריון ופגיעות בלידה יכולות להוריד את הציון. הנקה קשורה לעלייה קטנה בציון.

מידת האינטליגנציה קשורה להצלחה בלימודים ולעבודה. אך היא לא כל מה שקובע, יש גם תכונות אחרות חשובות.

נזק מוחי או מחלות מסוימות עלולות לפגוע ביכולות החשיבה. אצל קשישים יש לעיתים ירידה בכמה כישורים.

יש תיאוריות שמנסות להסביר מהי אינטליגנציה. אחת מהן טוענת שיש מרכיב כללי אחד (g). אחרות אומרות שיש סוגים שונים של אינטליגנציה.

גרדנר קבע שיש כמה סוגי אינטליגנציה, כמו לשונית, מוזיקלית ורגשית. זה עוזר להבין שאנשים חזקים בדברים שונים.

זו היכולת להבין רגשות של עצמך ואחרים. היא קשורה להרגשה טובה ולכישורים חברתיים.

לעתים קבוצה יכולה לפתור בעיות טוב יותר מאדם אחד. גם מחשבים יכולים לעזור להתחבר לעבודת צוות חכמה יותר.