אלבנית

האלבנית (Shqip) שייכת למשפחת השפות ההודו-אירופיות. היא שפה רשמית באלבניה, בקוסובו ובצפון מקדוניה. באלבניה מדברים בה יותר משלושה מיליון אנשים, ויש דוברי אלבנית גם בקבוצות ברחבי הבלקן ובקרב מהגרים באיטליה ובטורקיה.

מבחינה היסטורית, הספר המודפס הראשון באלבנית הוא מֶשַארִי, שנכתב על ידי ג'ון בוזוקו והודפס ב-1555. בית ספר שבו למדו באלבנית נפתח כנראה על ידי פרנסיסקנים ב-1638. את השייכותה הכללית למשפחת השפות ההודו-אירופיות הכירו רשמית באמצע המאה ה-19 (בשנות ה-50 של המאה ה-19).

האלפבית מבוסס על הכתב הלטיני ונמצא בשימוש מאז 1908. ישנה השערה שהאלבנית הגיעה משפות איליריות שנכחדו, ויש השוואות גם לשפה הדאקית שהייתה באזורים צפוניים יותר בעבר.

האלבנית מתחלקת לשני ניבים עיקריים: טוסק (Tosk) וגג (Gheg). נהר שקומבין נחשב למחיצה בין הניבים באלבניה. בניבים אלו יש לעתים השפעות איטלקיות ויווניות, ובחלק מהמקומות משווים את הלהגים לשפות קרובות או לעצמאיות בתוך המשפחה האלבנית.

(טבלאות עיצורים ותנועות מוצגות בשפה המקורית.)

שינויים בהגייה ובמילים הם ההבדל המרכזי בין טוסק לגג, והם ניכרים גם בדיבור יומיומי ובספרות. דוגמה למשפט:
טוסק: Shtëpia është në katund dhe katundi është në mal
גג: Shpia âsht nâ fshat e fshati âsht nâ bjeshk
האלבנית הספרותית כותבת: Shtëpia është në fshat dhe fshati është në mal.

המספרים מאחת עד עשר הם: një, dy, tre, katër, pesë, gjashtë, shtatë, tetë, nëntë, dhjetë.

האלבנית מתאפיינת בריבוי זמנים ומודוסים (צורות זמן). בזוי היום נפוץ במיוחד הפרפקט (עבר מושלם), והאימפרפקט נפוץ בסיפורים ובכתיבה. קיימים גם צורות מיוחדות לבקשות, לציווי, לתנאי ולפעולות רפלקסיביות (פעולה שהאדם עושה לעצמו).

בשפה קיימים פועלי עזר חשובים: kam (יש לי) ו-jam (אני-קיים, מקביל ל"I am" באנגלית). שלילה נעשית בדרך כלל עם nuk לפני הפועל. בדיבור יום-יומי מקצרים לעיתים ל-s' לפני הפועל.

הציווי ליחיד נוצר לעתים מהשורש של הפועל. כדי לאסור משתמשים במילה mos ואחריה צורת הציווי. בצורת האימפרפקט מוסיפים u לפני הפועל כדי ליצור סביל.

שמות התואר נוטים לפי מין: צורת זכר מקבלת לעתים i לפני התואר, וצורת נקבה מקבלת סיומת e. קיימת גם קבוצה של שמות תואר שמקורם בפעלים וסיומם ב-ëshëm, והם מתנהגים אחרת מבחינת נטייה.

להשוואה ודרגת עליונות משתמשים במילה më לפני התואר, לדוגמה mirë "טוב".

שמות העצם נוטים לפי מיודע/לא מיודע ולמספר (יחיד/רבים), והטבלאות המקוריות מפרטות את הצורות האלה.

האלבנית (Shqip) היא שפה ממשפחה גדולה של שפות שנקראת הודו-אירופיות. היא שפה רשמית באלבניה, בקוסובו ובצפון מקדוניה. באלבניה מדברים באלבנית יותר משלושה מיליון אנשים.

הספר המודפס הראשון באלבנית נקרא מֶשַארִי. הוא נכתב על ידי ג'ון בוזוקו והודפס ב-1555. בית ספר שבו למדו בשפה זו נפתח סביב 1638. האותיות של האלבנית משתמשות בכתב לטיני מאז 1908.

יש שתי קבוצות דיבור עיקריות: טוסק (דרום) וגג (צפון). נהר שקומבין מחלק בין הקבוצות האלה. בחלק מהאזורים נשמעות גם מילים משפיעות מאיטלקית ויוונית.

הגייה שונה יוצרת מילים שונות בשני הניבים. דוגמה קצרה:
טוסק: Shtëpia është në fshat
גג: Shpia âsht nâ fshat

באלבנית יש הרבה צורות לפעלים, כלומר הרבה דרכי לומר זמן.
פרפקט הוא זמן לפעולה שהסתיימה. אימפרפקט משתמשים בו בסיפורים. יש גם צורות לציווי ולבקשה.

המילים kam ו-jam הן פועלי עזר חשובים. kam = יש לי. jam = אני (כמו "I am" באנגלית).
לשלילה שמים לפני הפועל את המילה nuk. לפעמים מדברים ובקיצור אומרים s' לפני הפועל.

שמות התואר משתנים לפי אם המילה היא זכר או נקבה. לעתים מוסיפים i לזכר ו-e לנקבה.

כדי לומר "הכי" שמים את המילה më לפני התואר.

המספרים מאחת עד עשר: një, dy, tre, katër, pesë, gjashtë, shtatë, tetë, nëntë, dhjetë.