אלה שוחט

אלה חביבה שוחט (נולדה ב-28 באוגוסט 1959) היא חוקרת אמריקאית המתמקדת בתרבות המזרח התיכון ובייצוגים של קבוצות בחברה הישראלית.

שוחט נולדה בפתח תקווה להורים יוצאי בגדאד. בבית דיברה ערבית יהודית (שפה יהודית-עיראקית), מחוץ לבית נהגה להתנהג כאשכנזייה (יהודים שמוצאם מאירופה). למדה לתואר ראשון באוניברסיטת בר-אילן. לאחר מכן נסעה לניו יורק ולמדה לתארים מתקדמים באוניברסיטת ניו יורק (NYU), שם סיימה דוקטורט ב-1986.

עבודת הדוקטורט ניתחה את הייצוג של מזרחים (יהודים ממזרח התיכון וצפון אפריקה) בקולנוע הישראלי. שוחט טענה שהנהגת הציונות האשכנזית אימצה אופן חשיבה קולוניאליסטי כלפי המזרחים והפלסטינים. את המחקר המשיכה והציגה בפורומים אקדמיים בישראל, ועוררה ויכוח ציבורי כשהעלתה טענות אלה, בין היתר בהקשר להעלאת המחזמר סאלח שבתי.

לאחר הדוקטורט הצטרפה לסגל אוניברסיטת ניו יורק כמרצה וחוקרת, ומונתה לפרופסור במחלקות לאמנות, מדיניות ציבורית ולימודי המזרח התיכון. ב-1989 השתתפה במפגש מזרחים-פלסטינים בספרד, וב-1993 נטלה חלק בדיונים על פמיניזם מזרחי, שהובילו ליצירת זהות ותנועה נפרדת בתוך הליכי הפמיניזם בישראל.

שוחט יישמה את רעיונות אדוארד סעיד על "אוריינטליזם" (הדרך שבה המערב מציג את המזרח באופן סטריאוטיפי) ליחסים בין יהודים לערבים ובין אשכנזים למזרחים. היא טוענת שהציונות פיתחה דימוי לאומי מערבי-אשכנזי, שמחק את הייצוג של המזרחים והציב אותם בתפקידים סטריאוטיפיים, בעיקר בקולנוע הבורקס.

ב-1989 פרסמה ספר באנגלית שנחשב לאבן דרך במחקר קולנועי על ישראל. ב-1991 הוציאה את עבודת הדוקטורט בעברית בשם "הקולנוע הישראלי: היסטוריה ואידאולוגיה", שזכתה לביקורת עזה אך גם השפיעה על השיח הביקורתי המזרחי. ב-2001 יצא בעברית ספרה "זיכרונות אסורים" עם מאמרים על תרבות יהודית-ערבית, רב-תרבותיות והיסטוריוגרפיה. ב-2006 כתבה אחרית דבר למהדורה העברית של "המקוללים עלי אדמות" של פרנץ פנון, והציעה דרכים לחשוף את היחס לעדות המזרח בעזרת מושגים פסיכואנליטיים.

ספריה של שוחט זכו בפרסים. היא עורכת כתבי עת, ביימה סרטים וכותבת בעיקר באנגלית. ספריה תורגמו לשפות רבות, בין היתר לעברית, ספרדית, צרפתית וערבית.

אלה חביבה שוחט נולדה ב-28 באוגוסט 1959. היא חוקרת תרבות שעוסקת בעיקר בישראל ובמזרח התיכון.

שוחט גדלה בפתח תקווה. הוריה עלו מבגדאד. בבית דיברו ערבית יהודית. היא למדה באוניברסיטת בר-אילן. אחר כך למדה בארצות הברית, בסיטי של ניו יורק, וקיבלה תואר דוקטור ב-1986.

בעבודת המחקר שלה בדקה איך קולנוע ישראלי מציג מזרחים. מזרחים הם יהודים מצפון אפריקה וממזרח התיכון. היא טענה שלפעמים מציגים אותם באופן שקוץ ולא הוגן. זה עורר ויכוחים ודיונים חשובים.

שוחט השתמשה ברעיון שנקרא "אוריינטליזם". זה מושג שמסביר איך המערב מצייר את המזרח בצורה לא מדויקת. היא הראתה שציונות מסוימת רצתה להראות ישראל כיותר מערבית. זה פגעה בזיכרון ובתרבות של המזרחים.

היא פרסמה ספרים ומאמרים. ב-1991 יצא ספרה בעברית על הקולנוע הישראלי. ב-2001 יצא ספר של מאמרים שנקרא "זיכרונות אסורים". ספריה תורגמו לשפות שונות והיא קיבלה פרסים על עבודתה.