אלוור אלטו

הוגו אלוור הנריק אלטו (Alvar Aalto; 3.2.1898, 11.5.1976) היה האדריכל הפיני הבכיר במאה ה‑20. אדריכל מודרניסטי, אדריכל שבחר בעקרונות מודרניים ובפשטות בצורות, ונחשב לאחד ממובילי התנועה לצד דמויות עולמיות. הוא היה גם מעצב רהיטים, מעצב מוצר, צייר ופסל. חלק מרהיטיו נמכרים בעדכונים קטנים אפילו בקטלוג איקאה. אלטו כיהן באקדמיה של פינלנד ועמד בראשה בשנים 1968, 1973. בנוסף לימד כפרופסור לאדריכלות ב‑MIT בארצות הברית.



אלטו נולד בקוואורטנה שבפינלנד, ב־1898, הבכור מארבעה ילדים. אביו היה מודד; אמו ניהלה את הדואר. המשפחה דיברה פינית ושוודית, ואלטו גדל בסביבה דו‑לשונית. בילדותו למד ציור וניגן בפסנתר. סיים תיכון בפינלנד ב‑1916 ונרשם ללימודי אדריכלות באוניברסיטת הטכנולוגיה בהלסינקי. לימודיו נותקו זמנית בשל מלחמת האזרחים הפינית, בה לחם בצבא הלבן. כבר כסטודנט תכנן ובנה את בית הוריו "ממולה". השלים את התואר ב‑1921.


בשנת 1923 פתח אלטו משרד קטן. ב־1925 נישא לאינו מרסיו, גם היא אדריכלית ומעצבת. יחד ייסדו את חברת ארטק לעיצוב רהיטים ומוצרים. בשנות ה‑20 וה‑30 ביסס את מעמדו באמצעות מספר פרויקטים חשובים: בית העיתון טורון סאנומט בטורקו, ספריית העיר ויבורג, ובניגוד לכך זכה ב‑1929 בתכנון הסנטוריום בפאימיו. בפרויקט פאימיו עיצב גם כיסאות מפורסמים שנקראו על שמו.

ב־1933 עבר למשרד בהלסינקי. משנות ה‑40 לימד כפרופסור ב‑MIT. במהלך חייו הוביל כ‑200 פרויקטים, מתוכם כ‑חצי נבנו בפועל. עבור עיצוב בית האופרה באסן קיבל פרס ראשון ב‑1959; הבניין נבנה לבסוף רק אחרי מותו, על ידי אדריכלים אחרים.

אינו אלטו נפטרה ב‑1949. ב‑1952 נישא אלטו לאליסה מקיניימי, שגם היא אדריכלית. הם תכננו יחד בית ניסויי באי מוראטסאלו. אלטו מת בהלסינקי ב‑1976. בשנת 1978 נערכה תערוכה גדולה של יצירתו במוזיאון לארכיטקטורה בפינלנד.


אלטו נודע בגישה הומניסטית לעיצוב. משמעות הדבר הייתה שחשיבות האדם והסביבה קיבלו מקום בתכנון. הוא נתפס כאבי האדריכלות והעיצוב הנורדיים של המאה ה‑20 ופעל גם בתוך ארגוני אדריכלים בינלאומיים כמו CIAM.

מפורסמים במיוחד כלי הזכוכית שעיצב, כולל "אגרטל אלטו" המוכר בעולם ובפינלנד. עבודתו נחלקת לכמה תקופות: תקופה נאו‑קלאסית צעירה, תקופה פונקציונליסטית־"לבנה" בה השתמש בצורות פשוטות (דוגמת פאימיו, טורווון סאנומט וספריית ויבורג), תקופה בשלה־"אדומה" שבה שילב חומרים כמו לבנים, עץ ונחושת (לדוגמה בית העירייה בסאינאצלו ובניין הביטוח הלאומי), ואז תקופה מאוחרת עם שימוש בשיש וקרמיקה בעבודות כמו כנסיות ואודיטוריומים.

בין פרויקטים בולטים: סנטוריום פאימיו, וילה מאיראה, בית העירייה בסאינאצלו, קמפוס אוניברסיטת הטכנולוגיה בהלסינקי והיכל פינלנדיה משנת 1971. השילוב החזק של חומר, צורה וקשר לטבע הוא סימן ההיכר של יצירתו.

הוגו אלוור הנריק אלטו (1898, 1976) היה אדריכל. אדריכל, איש שמתכנן מבנים.


אלטו נולד בפינלנד. הוא גדל עם שתי שפות בבית. בילדותו למד לצייר ולנגן בפסנתר. אחרי התיכון למד אדריכלות בהלסינקי. בזמן מלחמה הצטרף לצבא. בנה כבר כסטודנט בית להוריו. סיים את לימודיו ב‑1921.


ב־1923 פתח משרד אדריכלים קטן. ב‑1925 נישא לאינו, גם היא אדריכלית. הם ייסדו את חברה לעיצוב רהיטים שנקראת ארטק. אלטו עיצב גם רהיטים וכלי זכוכית. "אגרטל אלטו" מפורסם מאוד ונמכר ברחבי העולם.

הוא תכנן מבנים חשובים כמו סנטוריום פאימיו, ספרייה בויבורג, ווילה מאיראה ובית עירייה בסאינאצלו. חלק מעבודותיו נבנו בפינלנד ובמדינות אחרות. לימד גם ב‑MIT בארצות הברית.

אינו, אשתו הראשונה, נפטרה ב‑1949. ב‑1952 נישא שוב לאליסה, שעבדה איתו. אלטו מת בהלסינקי ב‑1976.


העבודות של אלטו ידידותיות לאנשים ולסביבה. הוא אהב שילוב של עץ, לבנים ושיש. הוא שינה צורות ועיצב פריטים מיוחדים לבית. כמה מבנייניו, כמו היכל פינלנדיה, נחשבים למיוחדים מאוד.

היצירות שלו מוצגות במוזיאונים, והוא מופיע גם על בול דואר.