אלון הראל (נולד ב-7 בדצמבר 1957) הוא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית והחזיק קתדרות במשפט פלילי ומינהלי.
אלון הראל נולד וגדל בתל אביב. הוריו היו יוצאי פולין וגרמניה ונפטרו כאשר היה נער. אביו, ישעיהו הראל, שימש כשופט שלום ואחר-כך עורך דין ופרסם כמה ספרים.
הראל למד בגימנסיה הרצליה ושירת כקצין בחיל הקשר בצה"ל. רכש תואר ראשון (1983) ושני (1985) במשפטים בהצטיינות באוניברסיטה העברית, ודוקטורט בפילוסופיה של המשפט בייליול, אוקספורד (1988). נושא הדוקטורט היה "הסמכות הפוליטית של המדינה". קיבל תואר שני נוסף במשפטים מאוניברסיטת ייל (1988, 1989).
החל ללמד באוניברסיטה העברית ב-1990, וקידם לדרגות מרצה בכיר ואח"כ לפרופסור מן המניין. שהה כשבתון ואורח באוניברסיטאות שונות, בין השאר בקולומביה, שיקגו, טורונטו, דרום קליפורניה וטקסס, וכן במכוני מחקר בברלין ובהרווארד.
השתתף בפעילות ציבורית ואקדמית: ניהל ארגונים מקצועיים, ערך כתבי-עת, ייסד ביחד עם אחרים את כתב העת "Jerusalem Review of Legal Studies" ועמד מאחורי הקמת התא הלהט"בי באוניברסיטה העברית בסוף 1990. פרסם מאמרים בעיתון "הארץ" וקיבל פרסים אקדמיים, ביניהם פרס צלטנר (2008) ופרס חשין (2013).
המחקר של הראל מתרכז בשני תחומים עיקריים: תאוריה של המשפט ותאוריה פוליטית ואתיקה, וכן בניתוח כלכלי של המשפט. בנוסף כתב על זכויות אדם וניתח אירועים אקטואליים מבחינה משפטית.
"ביקורת שיפוטית" היא המנגנון שבו שופטים בודקים אם חוקים עומדים בחוקה או בעקרונות יסוד. יש הטוענים כי מנגנון כזה אינו דמוקרטי, כי שופטים אינם נבחרים. ההצדקה המקובלת קבעה כי שופטים מגנים טוב יותר על זכויות האדם או על ההליך הדמוקרטי.
הראל טוען שגישה זו בעייתית. הוא מציע הסבר אחר, לא אינסטרומנטלי, המבוסס על "זכות השימוע". זכות השימוע היא הזכות של מי שנפגע מהחלטה להישמע ולהציג טענותיו; היא כוללת גם חובת המחליט להסביר ולהגן על החלטתו ונכונות לשקול אותה מחדש. לפי הראל, ביקורת שיפוטית היא אמצעי שמאפשר לנפגעים לקבל קולם ולחייב את הקולקטיב בשיקול מחודש. בכך הבסיס לביקורת אינו התלות בידע המיוחד של השופטים, אלא הזכות לפרוצדורה צודקת.
"ניתוח כלכלי של המשפט" הוא שימוש ברעיונות וכלים כלכליים כדי להבין כיצד חוקים משפיעים על התנהגות.
במאמרים תיאורטיים וניסויים בחן הראל מהו העונש הפלילי האפקטיבי ביותר. הוא טען שעונש קבוע מראש על מעשה מסוים יכול להרתיע יותר מאשר סדרת עונשים משתנים שהממוצע שלהם זהה.
במחקר התנהגותי בחן הראל כיצד אי-וודאות משפיעה על החלטות. נמצא שאנשים מוכנים להמר בקלות יותר על אירועים בעתיד מאשר על אירועים בעבר. הראל הראה שלפיכך אמצעים כמו מצלמות, שיוצרים ודאות לגבי מה שקרה בעבר, יכולים להרתיע יותר מאמצעי מבצע ניידים כמו פטרולים, גם אם ההסתברות לתפישה זהה.
הראל מצוי בצד השמאלי של המפה הפוליטית. הוא עורר מחלוקות פוליטיות וציבוריות במספר מקרים: בשנת 2010 תקף מילולית מתיישבים וכתוצאה הוגשה נגדו תלונה, אך הפרקליטות החליטה שלא לחקור. באוקטובר 2018 פרסם פוסט קיצוני שאחר-כך מחק והתנצל. ב-2023 נתלה שלט במשרדו שהוציא מחוץ לדלת סטודנטים המזוהים עם ארגון "אם תרצו". אחרי אירועי 7 באוקטובר 2023 האשים קבוצת מתיישבים באחריות לחלק מהאירועים, והדבר עורר דרישות לפיטוריו מצד חלק מהסטודנטים.
במאמרו על התפתחות זכויות הומוסקסואלים בישראל טוען הראל כי השינוי המשפטי התאפשר בזכות שיח של סובלנות. כלומר המדינה איפשרה חופש פעולה גם כשהתנהגות זו נחשבה בעיני חלקים מהציבור ל"בלתי ראויה". לפי הראל, בשנות התשעים השיח התהפך לוויכוח בין ליברלים לשמרנים.
ספרו של הראל תורגם לספרדית ולגרמנית.
אלון הראל נולד ב-7 בדצמבר 1957. הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית.
הוריו של הראל הגיעו מפולין ומגרמניה. הם מתו כשהוא היה צעיר. אביו היה שופט ואחר-כך עורך דין וכתב ספרים.
הראל למד בגימנסיה הרצליה. בצה"ל שירת כחייל בחיל הקשר. הוא למד משפטים באוניברסיטה העברית וקיבל תארים גבוהים. המשיך ללמוד באוקספורד ובייל.
החל ללמד באוניברסיטה ב-1990. בפועל נסע ללמד גם באוניברסיטאות בעולם. עזר לייסד בארץ התא הלהט"בי באוניברסיטה בשנת 1990. זכה בפרסים אקדמיים על עבודתו.
הוא חוקר שני דברים חשובים: חוק ותאוריה של המשפט, וגם "ניתוח כלכלי של המשפט". זה אומר: להשתמש ברעיונות כלכליים כדי להבין איך חוקים משפיעים על אנשים.
"ביקורת שיפוטית" היא כשהשופטים בודקים אם חוק חוקי. הראל אומר שהצדק בזה אינו כי השופטים חכמים יותר. הוא מדבר על "זכות השימוע" (זכות להיות נשמע): מי שנפגע זכאי להסביר את טענותיו; המחליט צריך להסביר את החלטתו; ולעיתים צריך לשקול שוב את ההחלטה.
הראל בדק איך ענישה יכולה להרתיע עבריינים. הוא מצא שעונש קבוע מראש יכול להרתיע טוב יותר מעונשים משתנים.
חקר גם איך אנשים מתנהגים מול אי-וודאות. אנשים נוטים להעריך אחרת מצבים בעבר ומצבים בעתיד. מפה הוא הסיק שמצלמות, שמראות מה קרה בעבר בוודאות, יכולות להרתיע יותר מפטרולים שמסתמכים על סיכוי בעתיד.
הראל פעיל פוליטית ועוסק בזכויות אדם. היו כמה מקרים שנפגעו ממנו אנשים בגלל דברים שאמר. לפעמים התנצל. ב-2023 נתלה שלט על דלת משרדו שהגביל כניסה של סטודנטים מקבוצה מסוימת. אחרי אירועים קשים באותה שנה הוא האשים חלק מהמתיישבים, וזה עורר תגובות חזקות.
הוא כתב על השינוי בזכויות להט"ב בישראל. הוא אומר שהשינוי קרה בזכות סובלנות. זאת אומרת שהמדינה פחות התערבה בהתנהגויות כשהן נחשבו בעיני רבים ל"בלתי ראויות".
ספרו תורגם לספרדית ולגרמנית.
תגובות גולשים