אליהו דובקין

אליהו דובקין (31 בדצמבר 1898, 26 באוקטובר 1976) היה מנהיג בתנועת העבודה בארץ, חבר הנהלת הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, מחותמי מגילת העצמאות וממייסדי מוזיאון ישראל.

נולד בבוברויסק שבפלך מינסק, באזור שהיום הוא בבלארוס, למשפחה יהודית דתית וציוונית. אביו יוסף דובקין עסק בסחר בעצים ובהמשך בבנקאות והשתתף בפעילות המזרחי (ארגון דתי-ציוני). לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה נמלטה המשפחה מהבולשביקים לפולין והתיישבה בביאליסטוק.

למד בחדר ובגימנסיה "צווירקו" בבוברויסק. ב-1914 ייסד את ארגון הסטודנטים הציוניים "החבר" בחרקוב. ב-1917, כסטודנט בחרקוב, הצטרף לתנועת "החלוץ" (תנועה ציונית-עבודה) והיה ממנהיגיה בפולין. ב-1921 נבחר למזכיר הכללי של מרכז החלוץ בוורשה. שם הכיר את שמחה בלאס, שנישא בסוף לאחותו יהודית.

ב-6 ביוני 1932 עלה לארץ עם רעייתו ובתו באנייה "קרנארו" מטריאסטה. בתל אביב גר במעונות עובדים ברחוב מאפו ונבחר למועצת הסתדרות העובדים ולמנהל המרכז לעלייה שלה. מ-1933 ועד 1968 כיהן בועד הפועל הציוני ובתפקידי הנהלה שונים בסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית.

במלחמת העולם השנייה עמד בראש מחלקת העלייה של הסוכנות. במסגרת זו עבד להצלת יהודים ולהעלאתם לארץ. לאחר המלחמה עסק גם בהעפלה, כלומר בהבאת עולי־עלייה באופן בלתי-רשמי. משנת 1945 ועד 1968 הוביל מחלקות שונות בסוכנות, כולל העלייה, הארגון, הנוער והחלוץ.

היה חבר מועצת העם וחתם על מגילת העצמאות. בזמן הכרזת המדינה היה בירושלים הנצורה, ולכן חתם בזמן מאוחר יותר. לאחר הקמת המדינה המשיך במשרות הנהלה והיה יו"ר הנהלת קרן היסוד לסירוגין בין 1948 ל־1961.

דובקין היה גם אספן אמנות. יושב ראש בית הנכות בצלאל ובמשך שנות חייו שימש כחבר הנהלת מוזיאון ישראל. תרם למוזיאון אוסף גדול של כלי זכוכית עתיקים שנקרא על שמו. הותיר בן, דוד דובקין, המיוחס כחבר קיבוץ, ובת, נחמה, שנישאה ליהודה דקל, מנהל מחלקת ההתיישבות של הסוכנות. נכדו אבישי דקל היה פרופסור לאסטרופיזיקה.

אליהו דובקין נולד ב-1898 בבוברויסק ונפטר ב-1976. הוא היה מנהיג בתנועת העבודה בארץ.

אליהו גדל במשפחה יהודית דתית. כשהיו מהפכות ברוסיה המשפחה עברה לפולין. הוא למד בבתי ספר בעיר ובחרקוב. כשעוד היה צעיר ייסד קבוצת סטודנטים ציונית. ב-1917 הצטרף לתנועת "החלוץ" (תנועה של צעירים שעבדו וקידמו עלייה לארץ).

ב-1932 עלה לארץ עם משפחתו באנייה. בתל אביב עבד עם הסתדרות העובדים (ארגון לעובדים) ועם הסוכנות היהודית (הארגון שעזר ליהודים לעלות לארץ).

במהלך מלחמת העולם השנייה עזר להוציא יהודים מהאירופה ולהביאם לארץ. אחרי המלחמה עזר גם בהעפלה, הבאת עולים בדרכים לא רשמיות.

היה חבר שחתם על מגילת העצמאות. בזמן הכרזת המדינה היה בירושלים שסבלה ממצב קשה, ולכן חתם מעט לאחר מכן.

אליהו אהב אמנות. הוא היה יושב ראש בית הנכות בצלאל ותרם למוזיאון ישראל אוסף גדול של כלי זכוכית עתיקים. הוא השאיר בן ובת, ונכד שלו היה פרופסור לאסטרופיזיקה.