אלימות בספורט היא כל ביטוי אלים, מילולי או פיזי, המתרחש באירועי ספורט. זה קורה בין אוהדים של קבוצות יריבות, בין אוהדים לספורטאים ולצוותים, ולפעמים בין ספורטאים עצמם.
האלימות כוללת קללות, קריאות גזעניות, איומים, יריקות, מכות, יידוי אבנים והשלכת חומרי נפץ כמו רימוני הלם. חלק מהאלימות נגרם משכרות, מגזענות או מפעילות עבריינית שמנצלת את הספורט כתירוץ. מקרה חמור שהתרחש באיטליה כלל רצח שוטר במהלך משחק.
בישראל דווחו כ־700 עבירות קשורות לספורט בשנה בשנים 1999, 2001. רוב האירועים הם במגרשי כדורגל, אך יש אלימות גם בכדורסל ובכדורעף. היו שירי שטנה גזעניים נגד שחקנים ערבים ומקרים של קריאות פוגעניות כלפי שחומי עור. אוהדי קבוצות מסוימות ידועים בשירים ובקללות שפוגעים באנשים ספציפיים.
יש גם מקרים של השלכת רימון הלם במגרש. בדוגמה אחת עונת 2006/07, רימון פגע בסמוך לשחקן יוסי אבוקסיס והוא טופל רפואית. בעונת דרבי ב־2012 גלש משחק לכיוונים אלימים, והקבוצה הוענשה בהפחתת נקודות וקנסות. בדרבי ב־2014 הופסק משחק אחרי תקיפת שחקן, והאוהד יורשע וישב בכלא.
גורמים מוכרים לאלימות הם תחרותיות קיצונית, גזענות, שכרות והשפעת גורמים עבריינים.
מדינות וארגונים נוקטים באמצעים כמו הפרדה בין אוהדים, חיפוש ואיסור כניסה עם ציוד מסוכן, ומצלמות אבטחה לזיהוי מתפרעים. יש גם הגבלות על מכירת אלכוהול בקרבת מגרשים.
באנגליה פותח מודל שכלל פעילות חשאית נגד חוליגנים, פשיטות על חשודים, מניעת מגע בין אוהדים, חיפושים והתקנת מצלמות. חקיקה אסרה על מכירת אלכוהול באזורי מגרש ומנעה כניסת חוליגנים מזוהים.
ב־2021 נדון אדם למאסר קצר לאחר שפרסם התבטאויות גזעניות ברשת נגד שחקני נבחרת אנגליה אחרי גמר יורו 2020.
בישראל הוקמה ועדת חקירה פרלמנטרית שקראה לשיתוף פעולה בין התאחדויות ספורט, מערכת החינוך, המשטרה והתקשורת. הומלצו פעילויות חינוכיות, מצלמות במעגל סגור, משטרת אצטדיונים ושיפור תנאי האיצטדיונים. מסרים תקשורתיים הושקו, למשל "חוויית ספורט, תנו לספורט לנצח".
הוצעו טכנולוגיות כמו מגנומטרים לזיהוי אביזרים פירוטכניים, ולאורך השנים הותקנו ושודרגו מצלמות באיצטדיונים. בית המשפט הצהיר שיש להטיל ענישה מרתיעה, כולל מאסר בפועל במקרים חמורים. דוגמה: קטין שהשליך חזיז נידון למאסר בפועל ולעונשים נוספים.
יש גם אלימות בין שחקנים. דוגמה בולטת היא נגיחת הראש של זידאן במרקו מטראצי בגמר מונדיאל 2006. שחקנים אחרים שפעלו באלימות כוללים אריק קנטונה, פאולו די קאניו, רון ארטסט ולואיס סוארס.
גופי ספורט, כמו התאחדויות ואיגודים, יכולים להעניש שחקנים לפי כללים שקבעו. הענישה כוללת הרחקות, קנסות ועונשים משמעתיים.
אלימות בספורט היא כשיש קללות או מכות באיצטדיון או מחוצה לו. זה קורה בין אוהדים, בין שחקנים ולפעמים בין אוהדים ושחקנים.
אנשים זורקים דברים, מקללים או שרים שירים פוגעניים. אנטישמיות (שנאת יהודים) מופיעה גם בקרב אוהדים בחלק מהמקומות.
בשנים 1999, 2001 נרשמו כ־700 מקרים לשנה של אלימות בספורט. רובם בכדורגל. היו מקרים של שירי גנאי כלפי שחקנים ערבים.
במקרה אחד זרקו רימון הלם (פצצה קטנה שמרעישה) למגרש. שחקן נפגע וטופל. בדרבים היו גם יידויי חפצים ועונשים על הקבוצות.
כדי למנוע אלימות מפרידים בין אוהדים. מציבים מצלמות ובודקים כניסות. מפעילים משטרת אצטדיונים ומחנכים אוהדים לסובלנות.
גם שחקנים מתקוטטים לפעמים. דוגמה מפורסמת היא נגיחת הראש של זידאן במשחק גדול.
איגודי הספורט מענישים שחקנים שלא מתנהגים יפה. זה יכול לכלול הרחקה מהמשחק וקנסות.
תגובות גולשים