אלכסנדר גוטליב באומגרטן

אלכסנדר גוטליב באומגרטן (1714, 1762) היה פילוסוף גרמני. הוא המשיך את רעיונות לייבניץ וכריסטיאן וולף. הוא טבע את המונח אסתטיקה (מדע של קליטת החושים).

באומגרטן ראה בלוגיקה ענף שמבחן את ההכרה המדעית. במקביל לכך הוא דרש ענף שעוסק בתחושה, כיצד אנו חשים ורואים עצמים בטבע. הלוגיקה עוזרת לנו להבין מדעית; האסתטיקה צריכה לעזור לנו לקלוט את הדברים בחושים.

הוא חשב שאסתטיקה היא שלב הכנה ללוגיקה, ולכן נחותה ממנה. לפי הרציונליזם (גישה המדגישה חשיבה ושכל) יש לנו אידיאות, רעיונות מובחנים שקיימים בשכל מלידה. תחושה נותנת נתונים ראשוניים על עצמים, אבל יש לארגן אותם בעזרת כלים שכליים.

באומגרטן טען שיש לתרגם תכונות חושיות כמו צבע או קשיות למונחים שניתנים לכימות, למשל צורה ותנועה. לדעתו, רק כך אפשר לדעת שקיומו של אובייקט אמיתי ואת אופיו.

האמנויות חשובות לו משום שהן מאמנות את התחושה. ספרות וציור, לדעתו, מובילים את היכולת להבחין בפרטים של המציאות. היפה איננו תכונה של החומר, אלא של אופן התפיסה: יופי הוא תפיסה מובחנת שבה נקלט העושר של האובייקט.

באומגרטן הבחין בין רשמים חושיים עמומים לבין ההכרה השכלית הברורה. ההבדל בין תחושה אסתטית לבין חשיבה איננו באובייקט, אלא באופן שבו אנו תופסים אותו. הוא גם טען שההנאה מהאמנות קשורה למגע שלה עם פעולות רציונליות טהורות: למשל מוזיקה מהנה כי המקצב מלווה חישובים לא מודעים, בדומה לעבודה מתמטית. בעיניו, אמנות מענגת בעיקר בגלל הקרבה שלה לשכל הטהור.

אלכסנדר גוטליב באומגרטן (1714, 1762) היה פילוסוף גרמני. הוא טבע את המילה אסתטיקה. אסתטיקה פירושה מדע של החושים.

באומגרטן אמר שיש שני דברים חשובים לדעת: חשיבה ותחושה. חשיבה היא השכל. תחושה היא מה שאנו חווים בעיניים ובאוזניים.

הוא חשב שאמנות עוזרת לנו ללמוד להרגיש טוב יותר. ציור וספרות עוזרים לנו לראות פרטים קטנים בטבע ובאנשים. ה"יפה" לפי באומגרטן הוא הדרך שבה אנו תופסים משהו, לא רק המראה שלו.

הוא גם אמר שמוזיקה קרובה למתמטיקה. המקצב נותן לנו הנאה כי המוח עושה חישובים בלי ששמנו לב. לכן אמנות עושה אותנו שמחים ועוזרת לנו להבין את העולם.