אלם קלימוב

אלם גרמנוביץ' קלימוב (9.7.1933, 26.10.2003) היה במאי קולנוע רוסי משפיע.

קלימוב נולד בסטאלינגרד (היום וולגוגרד). בילדותו עזב את העיר שנחרבה במלחמת העולם השנייה. חוויות אלה השפיעו על רוב יצירתו.

כשבגר למד באקדמיה להנדסת טיס, אך הפך לעיתונאי. בשנות ה-60 למד בבית-הספר לקולנוע VGIK (המוסד המוביל ללימודי קולנוע במוסקבה) והחל לביים. סרטיו הראשונים היו קומדיות סאטיריות על החברה הסובייטית. הסרט הראשון מ-1964, שהוצג במערב כ"אין חופשה לאינוצ'קין", ביקר את הבירוקרטיה הסובייטית במסווה של סרט ילדים. ההצגתו אי-פעם נמנעה, עד שימיו האחרונים של ניקיטה חרושצ'וב הביאו לאישורה.

הסרט השני, מ-1965, "הרפתקאותיו של רופא שיניים", היה קומדיה שחורה בסגנון ז'אק טאטי. המסר היה כי החברה דוחה את המוכשרים שבה, דבר שלא מצא חן בעיני הצנזורה, בדיקה ובקרה ממשלתית על יצירות. קלימוב סירב לשנות את הסרט, וההצגה הוגבלה. את המוזיקה לחיבר אלפרד שניטקה; הוא הפך את פס הקול לסוויטה קונצרטנטית.

לאחר מכן החל קלימוב לעבוד תשע שנים על "חבלי גסיסה", שהושלם ב-1975. בסגנון גדול ומוזיקלי כמעט, אופראי, עם קטעים דוקומנטריים (קטעים המצטיינים מן המציאות), בנה קלימוב תמונה מורכבת של תקופת רומנוב וראספוטין. היצירה עוררה התנגשויות עם השלטונות, והקרנתה הותרה רק ב-1981.

בשנת 1976 השלים קלימוב את סרטו של מורו, מיכאיל רום, שנפטר באמצע העבודה: "ואני עדיין מאמין".

בשנת 1979 אשתו, הבמאית לריסה שפיטקו, נהרגה בתאונת דרכים בזמן עבודתה על הסרט "פרידה". קלימוב השלים את הסרט, והוא יצא ב-1981. האירוע השפיע עמוקות על יצירתו, וכל סרטיו המאוחרים נטו לטרגדיה. הוא הקדיש לה גם סרט תיעודי קצר בן 25 דקות בשם "לאריסה".

ב-1985 השלים קלימוב את "צא וראה", שנחשב לאחד מסרטי המלחמה הטובים ביותר ברוסיה ובעולם. הסרט מגולל את מסעו של פלוריה, נער בן 14 בבלארוס הכבושה על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה. היצירה היא אמירה אנטי-מלחמתית ואנטי-נאצית נחרצת. במשך 142 דקות משתמש קלימוב בצבע, בעריכה ובפסקול כדי להעמיד את הצופה מול זוועות המלחמה שחווה בעצמו. הסרט זכה בפרס הראשי בפסטיבל מוסקבה 1985 וקיבל שבחים רבים ברחבי העולם. בישראל הוצג לראשונה ב-1989 והוא עדיין מוקרן בהקרנות מיוחדות.

לאחר "צא וראה" הפך קלימוב לאחד הבמאים הרוסים המובילים. נבחר ליושב ראש איגוד הקולנוענים הרוסיים ולחבר באקדמיה הבריטית לקולנוע. בתקופת הפרסטרויקה (שינוי פוליטי וחברתי בשלב הרפורמות במוסקבה) הוא אִפשר הקרנת מאות סרטים שנאסרו קודם, ועזר להחזיר לקדמת הבמה במאים שנדחו על-ידי המשטר הישן. שירת בתפקיד עד 1988, ואז פרש כדי ליצור.

נסיונותיו להפיק פרויקטים גדולים נוספים, ביוגרפיה על סטלין, עיבוד ל"שדים" של דוסטויבסקי, ועיבוד ל"האמן ומרגריטה" של בולגקוב, לא הגיעו לייצור. לבסוף הוא אמר כי נבחלו בו נושאים ליצירה, ואיבד עניין. קלימוב מת בשנת 2003, בגיל 70, מותש ומתוסכל, אך כונה כאחד מגדולי קולנועי רוסיה.

אלם גרמנוביץ' קלימוב (1933, 2003) היה במאי סרטים מרוסיה.

קלימוב נולד בסטאלינגרד, היום וולגוגרד. כשהיה ילד העיר הוחרבה במלחמה. זה השפיע עליו הרבה.

הוא למד תחילה הנדסת טיס. אחר כך עבד כעיתונאי. בשנות ה-60 למד בבית הספר לקולנוע VGIK. שם לימדו אנשים איך לעשות סרטים.

הסרטים הראשונים שלו היו קומדיות על הבירוקרטיה. הבירוקרטיה היא כללי עבודה ואנשים שמנהלים את המוסדות. אחד הסרטים מ-1964 כמעט לא הוצג. אחר מ-1965 כונה קומדיה שחורה, והשלטונות ביקשו לשנותו. צנזורה זו היא כשהממשלה בודקת חומרים לפני הצפייה.

אחרי כמה שנים עבד תשע שנים על הסרט "חבלי גסיסה". הסרט מציג את ימי הרוסים לפני המהפכה, ואת דמותו של ראספוטין.

בשנת 1979 אשתו, הבמאית לריסה שפיטקו, נהרגה בתאונה בזמן שעבדה על סרט. קלימוב סיים את הסרט למענה והכין גם סרט זיכרון קצר עבורה.

בשנת 1985 צלל קלימוב את יצירתו הגדולה "צא וראה". זהו סרט מלחמה על נער בן 14 בבלארוס בזמן מלחמת העולם השנייה. הסרט מציג עד כמה מלחמה קשה וכואבת. הוא זכה בפרס בפסטיבל מוסקבה ולקח תשומת לב רבה.

לאחר ההצלחה הוא נבחר לראש איגוד הקולנוענים. בזמן השינויים במדינה עזר להראות סרטים שאסרו קודם. הוא עזב את התפקיד ב-1988 ורצה להמשיך ליצור. פרויקטים גדולים אחרים לא הצליחו לצאת לפועל. קלימוב מת בשנת 2003, בגיל 70. רבים זוכרים אותו כאחד הבמאים החשובים מרוסיה.