אלמון בראונס סטראוג'ר (11 בפברואר 1839, 26 במאי 1902) היה קברן אמריקאי שהמציא את מתגי הטלפוניה האוטומטיים הראשונים. מתגים אלה, המבוססים על טכנולוגיה אלקטרו‑מכנית, נקראים גם "מתגי סטראוג'ר".
סטראוג'ר נולד בפנפילד שבניו יורק. יש עדויות לכך ששרת במלחמת האזרחים האמריקנית, בדרגת סגן. לאחר המלחמה לימד כתה בקנזס ובהמשך הפך לקברן ומרכז את פעילותו בקנזס סיטי, מיזורי. אנשים שהכירו אותו תיארו אותו כאקסצנטרי ומרוחק.
לאחר שהטלפון הומצא ב‑1876, שיחות הוקמו דרך מרכזיות ידניות. מרכזניות (אנשים שחיברו שיחות) חיברו כבלים בין שקעים כדי לקשר בין שני מנויים (מנוי = אדם שיש לו טלפון). בטלפונים הראשונים לא היה חוגה או כפתורים לחיוג ישיר.
סטראוג'ר חשד שמרכזניות מפנות שיחות של לקוחותיו אל קברנים מתחרים. לפי סיפור מקובל, משפחה שהתקשרה אחרי מותו של חבר בחרה בקברן אחר, והדבר עורר את חשדותיו. חשדות נוספים תלו בכך שאישה מקבוצת מתחריו עבדה כמרכזנית.
ברעיון שעלה בראשו ב‑1888, ושפוטנטו ב‑1891, תיאר סטראוג'ר מערכת של שני חלקים עיקריים:
1) מכשיר אצל המנוי שיוצר רצפים של דפקים חשמליים (פולסים) המתאימים לספרות 0, 9. פירוש: ספרה אחת נוצרת על ידי מספר דפקים שייזהרו על הקו. מכשיר זה התפתח מאוחר יותר לטלפון החוגה (חוגה = מעגל בחיוג שמייצר פולסים).
2) מתג להחלפת שיחה במרכזייה, שמגיב לפולסים האלה. בכל יחידת מיתוג יש זרוע מסתובבת שמשתפת פעולה עם עשר נקודות מגע. מספר הפולסים שקיבל המתג מכתיב את מספר הצעדים שהזרוע תעשה. לדוגמה, חיוג של הספרה 7 יגרום לשבעה דפיקות ולזוזת הזרוע לשביעית נקודת מגע.
המערכת אפשרה גם שרשור של יחידות מיתוג לכדי מתגים גדולים יותר, כך שאפשר היה לחייג כמה ספרות.
החברה שהקים סטראוג'ר התקינה את המתגר הראשון מסחרי בלה‑פורט, אינדיאנה, ב‑3 בנובמבר 1892. למתג הראשון היו כ‑75 מנויים וקיבולת מירבית של 99 מנויים.
העיצוב המודולרי ומנגנון ה"צעד‑אחר‑צעד" קנו למתגים אלו יתרונות טכניים. בשל כך מכונים מתגים אלה גם "מתגי צעד‑אחר‑צעד" (Step‑by‑step).
סטראוג'ר עבד עם אחיינו ויליאם ואנשי מקצוע נוספים כדי לממש את ההמצאה. החברה שייסד פיתחה ופירסמה פטנטים נוספים והפכה בסופו של דבר ל‑Automatic Electric Company. סטראוג'ר פרש מסוף שנות ה‑90 של המאה ה‑19 ועבר לפלורידה, וחזר כנראה לעיסוקו כקברן.
את הפטנטים מכר ב‑1896 תמורת 1,800 דולר, ואת מניותיו מכר ב‑1898 תמורת 10,000 דולר. לאחר מותו נמכרו הפטנטים תמורת סכום גבוה בהרבה, 2.5 מיליון דולר. סטראוג'ר נפטר משבץ בשנת 1902, לאחר שסבל מאנמיה, והשאיר אלמנה בשם סוזאן. על קברו הוצב לוח ארד בשנת 1945.
חברות טלפון גדולות, כגון חברת בל, לא קיבלו את המתגים מיד. עלות המכשור הייתה גבוהה יחסית לזול כוח האדם הזמין שהיה מורכב בעיקר מנשים. יחד עם זאת, מתגים אוטומטיים הצליחו בחברות מקומיות קטנות. עם הזמן, בגלל עליית שכר והנוחות של חיוג ישיר, עברו גם חברות גדולות למערכות אוטומטיות.
במהלך המאה ה‑20 פותחו מתגים דיגיטליים־ספרתיים מודרניים. עם זאת, המערכת האמינה והפשוטה של סטראוג'ר המשיכה לשמש שנים רבות. בשנת 2005 עוד נמצאו מתגי סטראוג'ר פעילים בעולם.
המרכזת האוטומטית הראשונה בישראל מדגם סטראוג'ר הותקנה בירושלים ב‑1936. מתגי סטראוג'ר היו נפוצים ברשת "בזק", והאחרון הוחלף במתג ספרתי ב‑1996. בארץ גם השתמשו במתגים אלה כמרכזיות פרטיות בארגונים, כולל בצה"ל.
אלמון סטראוג'ר נולד ב‑1839 ומת בשנת 1902. הוא היה קברן שהמציא מתג טלפון אוטומטי.
הוא נולד בפנפילד, ניו יורק. הוא שירת במלחמת האזרחים. אחר כך לימד והפך לקברן. הוא גר בקנזס סיטי.
לפני המתגים האוטומטיים, שיחה נעשתה דרך מרכזנית. מרכזנית היא אדם שעוזר לחבר שיחות. המנוי הוא אדם שיש לו טלפון. בטלפונים הראשונים לא היה חוגה לחיוג.
סטראוג'ר חשב שמרכזניות נותנות שיחות לקברנים מתחרים. זה כעס אותו ולכן חיפש פתרון.
הוא המציא רעיון לשתי חלקים. חלק אחד אצל המנוי שלח דפיקות חשמליות על הקו. כל דפיקה סימלה ספרה. חלק שני במרכזייה קיבל את הדפיקות. שם הייתה זרוע נעה שנעה צעדים לפי מספר הדפיקות. כך אפשר היה לחייג ספרות בלי מרכזנית.
המערכת הותקנה לראשונה בלה‑פורט, אינדיאנה, ב‑1892. המתג שירת כ‑75 מנויים.
הוא עבד עם אחיינו והקים חברה. מאוחר יותר החברה קיבלה שם אחר. סטראוג'ר עזב ועבר לפלורידה. הוא מכר את הפטנטים והמניות שלו בסכומים נמוכים. אחרי מותו הפטנטים נמכרו בסכום גדול הרבה יותר. לוח ארד הוצב על קברו ב‑1945.
חברות גדולות לא רצו תחילה לקנות מתגים אלה. המתגים היו פופולריים בחברות קטנות. עם הזמן, חברות רבות עברו למתגים אוטומטיים.
בישראל הותקנה מרכזת סטראוג'ר בירושלים ב‑1936. בבזק השתמשו במתגים האלה עד 1996. גם צה"ל השתמש במתגים כמרכזיות פנימיות.
תגובות גולשים